ניו אינגלנד בשלכת ההיית או חלמתי חלום - חלק ג' השבוע השני

השבוע השני לטיול.

מיקומים בקצרה:

יום 1 - מעבר להרים הלבנים בניו המפשייר דרך מונפלייה ופארק גרוטון בוורמונט.

יום 2 - צפון ניו המפשייר, אזור דיקסוויל נוטש.

יום 3 - אזור האגמים במרכז ניו המפשייר.

יום 4 - כביש 112 "הקנקמגוס", פרנקוניה נוטש ו-וואטרוויל וואלי בניו המפשייר.

יום 5 - נתיב 2 "המוהוק" והר גריילוק במסצ'וסטס.

יום 6 - נתיב 7 בקונטיקט.

יום ראשון 10.10

פארק באטרי אגם שמפליין, מונפלייה, פארק גרוטון ותצפית owl’s. מדינת ורמונט.

.Crawford Notch, Bear Notch .מדינת ניו המפשייר

סוף השבוע של קולומבוס דיי.

התחלתי את הבוקר בביקור קצר בפארק באטרי שממנו יש תצפית יפה על אגם שמפליין. אפשר לחנות בחניות שבכבישים הסמוכים. אני הגעתי מוקדם בבוקר ולכן יכולתי לחנות בחינם בחניה של תחנת המשטרה שצמודה לפארק. יש שם שלט שאומר ממתי עד מתי אפשר לחנות.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

המטרה היום הייתה להגיע בסוף אל ההרים הלבנים בניו המפשייר, וכמובן לטייל בדרך.

המשכתי על כביש 2 ועצרתי במונפלייה, בירת ורמונט. עיר יפהפייה! ממליצה מאוד לעצור בה אפילו לסיבוב קטן. יש חניות רבות על הכבישים הראשיים. בימי ראשון וחגים החניה חינם, כך היה רשום במדחן. מאחר והיה יום ראשון, לא נדרשתי לשלם. הסתובבתי קצת ברחובות הראשיים המרשימים, צילמתי את בית הממשל מכל זווית אפשרית, ואפילו עברתי ליד תחנת מכבי האש שנראית ממש כמו בסדרות שלהם.

מכאן המשכתי על כביש 2 עד לגרוטון סטייט פארק וכביש 232 המדהים!! השלכת שם הייתה ממש מהממת. בכל פינה הייתה חניה ומסלולים שיוצאים ממנה. אני עליתי עם הרכב אל החניה שהכי קרובה לתצפית owl’s. החניה לא גדולה במיוחד, וזה מקום מאוד פופולרי.

תוסיפו לזה את יום ראשון + קולומבוס וויקנד וככה הגעתי לחניה מלאה.

למזלי נשארו כמה מקומות לחנות בצידי הדרך. אגב, יש שם גם שירותים למי שמעוניין.

המסלול לתצפית עובר בתוך היער והדרך לא מאוד קשה, למרות שהיא בעליה. זה לקח משהו כמו 10 דקות-רבע שעה. בתצפית היו הרבה אנשים. היה נורא קשה להצליח לצלם בלי שיכנסו אנשים ברקע.

במיוחד שהיה זוג עם רחפן שתפסו את המקום הכי פוטוגני למשך הרבה זמן.

גם אני הייתי רוצה להרים את הרחפן שם, אבל אני לא מרימה מעל/קרוב לאנשים. מבחינתי זה כלל בסיסי. אח״כ מצאתי פינה דווקא די אינטימית ומאוד מאוד יפה, והתאכזבתי שהרחפן נשאר ברכב.

מי שרוצה קצת שקט ולזכות על הדרך בתצפית לאגם נוסף, שיפנה שמאלה בשביל שרואים שהלכו בו, עד שיגיע לאזור ממנו אפשר לראות את האגם השני.

יש משם גם תצפית יפה על עצי השלכת. ממש נראה כאילו הם במרחק נגיעה.

הערה: קיימת השוואה בין תצפית owl’s לתצפית על אגם ניקולס, אומרים שהן די דומות. יש בזה משהו, המסלול הרגלי מהחניה די דומה ואורך בערך אותו זמן, המרחק ביניהן לא כל-כך גדול. מי שנוסע על כביש 2, מוורמונט אל ההרים הלבנים או להיפך, יוכל לבצע סטייה קלה של כרבע שעה-20 דקות ולהגיע לתצפית אגם ניקולס. באופן אישי, אני אהבתי יותר את השקט שבתצפית ניקולס. אבל שתיהן שוות לדעתי ביקור.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

המשכתי לנסוע בכביש 232 ולהתפעל מהדרך שובת הלב.

בהמשך התחברתי לכביש 302 לעבר קרפורד נוטש. וואו! אחד הכבישים המרהיבים.

השלכת הייתה בשיא ומשהו בדרמטיות העוצמתית שלו היה כובש.

מסלול די פופולרי באזור הוא מסלול להר ווילרד, משם יש תצפית שמהתמונות נראית מדהים.

אני כמובן שוב נאלצתי לוותר. יש כמה מוקדי עניין לאורך הכביש. פשוט עצרתי בכל פעם שראיתי חניה ואנשים.

בדרך עברתי לצד מלון מאונט וושינגטון המפורסם. יש מפרץ חניה מולו שאנשים עוצרים ומצלמים אותו.

זה באמת מרשים! לצערי, קלטתי את הפניה מאוחר מדי ופיספסתי את ההזדמנות לצלם.

קצת לפני העיירה ברטלט, פניתי אל הכביש הנופי בר נוטש. באמת שכבר אין מילים לתאר את כל הכבישים היפים האלו. זהו כביש יחסית קטן, רובו עובר תחת חופת עלים כמו שאני אוהבת ומדי פעם יש עצירות לתצפיות מעולות על הנוף. הייתי שם בשעת הזהב (השעה שלפני השקיעה) וזה הוסיף אור חלומי ונופך קסום לבליל הצבעים.

הכביש מגיע בסופו אל כביש 112, אך אני חזרתי על עקבותיי אל כביש 302 עד למקום הלינה שלי בעיירה Intervale, לא רחוק מנורת׳ קונווי. המקום נקרא Swiss chalets village. המקום די בסיסי והניקיון היה טעון שיפור, אבל הנוף משגע והמחיר די זול יחסית לאזור וכולל ארוחת בוקר.

קראתי ביקורות שהאינטרנט האלחוטי לא עובד ושאין קליטה, וגם הבעלים הזהיר אותי שהאינטרנט החינמי לא תמיד עובד, אבל לי באופן אישי עבד בלי שום בעיות. זה היה לי הכרחי כי אין שם קליטה סלולרית ודווקא שם יצא שלנתי 3 לילות.

בקיצור, קצת קשה לי להמליץ על המקום הזה, אבל אם אתם מחפשים משהו בסיסי שיתאים לתקציב אולי זה יכול להתאים לכם. אגב, לא מעט ישראלים לנים שם, היו עוד ישראלים שהיו שם כשאני הייתי.

יום שני 11.10

Jackson, Jefferson, Lancaster, Colebrook, Dixville Notch, Errol, Berlin, Gorham. מדינת ניו המפשייר.

קולומבוס דיי.

חיפשתי לאן לברוח שלא יהיו לי פקקים.

היו לי 2 אופציות שהכנתי מראש.

הראשונה לנסוע לדיקסוויל נוטש והשנייה לנסוע בכביש 113 הנופי במיין, להמשיך על כביש 26 אל גראפטון סטייט פארק וארול בניו המפשייר ואז לחזור אל מקום הלינה באזור נורת׳ קונווי דרך כביש 16.

בגלל שהשלכת יחסית התאחרה השנה, קיוויתי לראות עדיין צבעים בדיקסוויל נוטש למרות התאריך המאוחר. לכן בחרתי באופציה הראשונה, אבל מאוד מקווה שתהיה לי הזדמנות בעתיד לנסות גם את השנייה.

התחלתי בנסיעה צפונה על כביש 302 וזכיתי לקבל עוד טעימה מהכביש המרשים הזה.

המשכתי על כביש 16 אל ג’קסון. בדרך הג’י.פי.אס העביר אותי בכביש עפר קטן ויפה בתוך יערות הפארק הלאומי של ההרים הלבנים.

במקום היו כמה אפשרויות של קמפינג וראיתי משפחות שכבר התחילו את הבוקר שלהם עם צליית בשר על האש.

המשכתי לג׳פרסון. לאורך הדרך היו נופים מהממים עם שלכת טובה.

באיזשהו שלב הגעתי למפרצון חניה ריק כשמלפניי שדה פתוח. הרגשתי שזה מקום בטוח בשביל להרים בו את הרחפן. צילמתי כמה תמונות והמשכתי הלאה.

המשכתי לנסוע על כביש 2 ואז כביש 3. בדרך עברתי דרך העיירות לנקסטר וקולברוק. השלכת על ההרים לעיתים הייתה מאוד מרשימה. צר לי שלא הצלחתי לעצור לצלם אותה.

כשפניתי לכביש המוביל אל דיקסוויל נוטש, הנוף כבר קצת השתנה. הנוטש הזה בהשוואה לאחרים, הוא יותר ״פראי״. השלכת הייתה פחות במיטבה, אבל זה משהו שלקחתי בחשבון כי כאמור, התאריך בו הגעתי היה קצת מאוחר יחסית. בבית תיכננתי לעשות את מסלול table rocks, מהפסגה יש נוף יפה אל האגם והאזור. זה מסלול לא כל-כך ארוך, בערך 40 דקות לכיוון, אבל עם עליה חדה. אנשים גם מדווחים שלמעלה מאוד מפחיד כי מרפסת התצפית צרה וללא מעקות. בסופו של דבר ויתרתי כמו על כל המסלולים בטיול, גם בגלל העקיצה ובמקרה הזה גם בגלל פחד הגבהים.

צילמתי קצת תמונות של האגם והמשכתי במסלול הרכוב. לאורך הדרך היו מקטעים של שלכת טובה בשיא שלה, והיו מקטעים של ״פוסט״ שלכת עם עצים עירומים לחלוטין.

הגעתי לעיירה ארול, שם נתקלתי בכמות אופנוענים הכי גדולה שראיתי. אבל כאלה רציניים, הארד קור, כמו בסרטים. בהמשך עברתי דרך ברלין - עיירה מהממת!!! הכי יפה שעברתי בה ביום הזה. כולן היו מקסימות, אבל היא הכי. והאחרונה למסלול זה, גורהם.

חזרתי חזרה אל כביש 16, ובתכנון היה לעלות ברכבל כיסאות על הר ווילדקט. הגעתי למקום והסתכלתי לאיזה גובה מגיעים. החלטתי שלאור החוויה בהר מנספילד, איאלץ לוותר כי לא הייתי בעניין של לחטוף עוד התקף חרדה. אם לא הייתי לבד, לא הייתי מרגישה כך. כבר עליתי בעבר על פסגות, גם ברכבל כיסאות והייתי בסדר גמור. אבל זה חלק מלקיחת האחריות שלי בתור מטיילת לבד, לא לקחת סיכונים מיותרים ולדעת עם מה אני מסוגלת להתמודד ועם מה לא, גם במחיר של להפסיד משהו שמאוד רציתי לעשות.

החלטתי שאנצל את הזמן שנותר לי ואסתובב קצת במרכז קניות העודפים בנורת׳ קונווי. במרכז הקניות לא מצאתי את עצמי כל-כך והמחירים לא היו אטרקטיביים. שמחתי שגיליתי את זה באותו זמן ולא ביזבזתי את יום המחרת על המקום הזה.

נסעתי לתצפית intervale scenic vista, שהייתה בדרך חזרה לדירה. התצפית נחמדה, לא יותר מזה. היה שם מישהו שהטיס רחפן, וכמעט הנחית אותו על הראש שלי. היה ניכר שהוא לא שולט מספיק ברחפן וזו בדיוק הסיבה למה אני לא מטיסה מעל אנשים. באזור נורת׳ קונווי היו פקקים שהצריכו הרבה סבלנות אז מי שמתארח שם שייקח בחשבון.

מהבחינה הזו, המקום שבו התארחתי היה מעולה. מצד אחד קרוב מרחק נסיעה קצר לנורת׳ קונווי ומצד שני מחוץ לכל העומס.

יום שלישי 12.10

תצפית Cathedral Ledge , כביש נופי 153 ואזור האגמים, Lake Winnipesaukee והעיירה מרידת׳ לחופו. מדינת ניו המפשייר.

את הבוקר פתחתי בנסיעה אל אגם אקו לא רחוק מתצפית קת׳דרל, אך לצערי השער לאגם היה סגור. דווקא נראה מקום מהמם. אגם באמצע היער.

המשכתי לתצפית. יש כביש שעולה ממש עד למעלה ובסופו מגרש חניה. לשמחתי במקרה הזה, השער לכביש היה פתוח. מגרש החניה לא גדול, אך גם לא מאוד קטן, ויש שילוט שמותר לחנות עד שעה כדי שתהיה תחלופה. כמובן אפשר גם להשאיר את הרכב למטה ולעלות ברגל, אך העליה מאוד חדה. באזור עוד הרבה מסלולי טיול.

התצפית עצמה נחמדה, אך משום מה לא התרשמתי יותר מדי. צילמתי קצת והמשכתי הלאה.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

התחלתי בנסיעה אל כביש 153. כביש שנחשב נופי ולאורכו כמה אגמים. הוא מתחיל מקונווי ונמשך עד העיירה Wakefield. בחלק קטן הוא עובר את הגבול ופתאום נמצאים במדינת מיין :).

מבחינת שלכת, זהו כביש עם יותר עצים ירוקי עד, וגם השלכת עדיין לא התקדמה כל-כך באזור הזה. אך בכל זאת היו כמה צבעים יפים מדי פעם.

בEaton היה אגם ממש מקסים. דייג בסירה ניסה לדוג דגים ברשת והיה מהפנט להסתכל עליו. מדי פעם הוא התרחק ממני ומדי פעם התקרב. היה מאתגר, עד שהצלחתי להוציא את התמונה שרציתי.

בהמשך עברתי לצד עוד אגמים חמודים עד שהגעתי לוויקפילד.

משם כיוונתי את תוכנת הניווט לעיירה מרידת׳ היפהפייה!!! שעל שפת אגם וויניפיסקאוי.

בדרך עברתי גם דרך העיירה הלא פחות מקסימה, Wolfeboro, שגם היא על שפת אותו אגם.

רציתי נורא לעצור לצלם, אבל לא יצא לי. בעיירה מרידת׳ תראו בעיקר אמריקאים בני הגיל השלישי.

פחות תיירים ופחות צעירים, אבל יש בה איזשהו קסם אותנטי שלא נתקלתי בו בשאר המקומות שביקרתי בהם.

בעיירה הסתובבתי קצת ליד האגם. חניתי בחינם בחניה גדולה על שפתו.

השלכת עדיין לא הגיעה לכאן, ורוב העצים עדיין ירוקים, אך בכל זאת היה נפלא.

למי שמעוניין, יש אפשרות לשוט על האגם בכל מיני אופציות. בעונה יש גם שייט לאיים הקטנים שמפוזרים באגם. רוב האיים פרטיים, והבתים שם מוצעים להשכרה עבור תיירים.

ישנה אפשרות גם לשייט באגם באוניה מאונט וושינגטון - שעתיים של שייט כולל ארוחה. בערבי הקיץ, בשקיעה, זו נראית לי ממש חוויה. שימו לב שהאוניה לא מגיעה לאיים, רק שטה באגם עצמו.

המסלול שתוכנן לאזור היה המסלול עליו המליצה רבקה ק. בבלוג שלה, ממנו יש תצפית על אגם סקוואם. עוד מסלול שנותר רק על הדף.

ממרידת׳ נסעתי חזרה למקום הלינה באזור נורת׳ קונווי.

יום רביעי 13.10

כביש 112 - הקנקמגוס, אגם אקו בפרנקוניה נוטש, אנדרטת המושל גלן (פרנקוניה נוטש), ווטרויל וואלי. ניו המפשייר.

הבוקר עזבתי את מקום הלינה שלי ב3 לילות האחרונים ונסעתי לעבר כביש 112 - הקנקמגוס או The Kanc כמו שהמקומיים מכנים אותו. בדרך עברתי ליד תחנת הרכבת הנופית של נורת׳ קונווי.

בכניסה לכביש יש תחנת ריינג׳רים. רכשתי שם מדבקה עבור החניות בכביש בעלות 5 דולר לכל היום. ניתן לרכוש גם בחניות עצמן בעמדות אוטומטיות, אבל העדפתי לא להסתבך. שמחתי שהאופציה הזו נפתחה שוב, אחרי שנסגרה בזמן הקורונה.

התחלתי בנסיעה בכביש. השלכת הייתה אחרי הפיק ברובו, אבל בגלל שלא רציתי לנסוע בכביש בסופ״ש של קולומבוס דיי, נאלצתי לדחות את הביקור בו.

בבית כבר חקרתי את כל נקודות העניין בכביש וסימנתי לי מראש באלו אני רוצה לעצור. ניווטתי את עצמי בין המוקדים בעזרת גוגל מפות כדי לא לפספס כלום, אבל בפועל אני חושבת שעצרתי כמעט בכל תחנה.

תחנה ראשונה - אולבני קאברד ברידג׳.

עצירה נחמדה מאוד סך הכל. הרבה אופציות לצילומים.

תחנה שניה - לואר פולס.

מקום חמוד. ביליתי בו די הרבה זמן בניסיון להוציא צילומים יפים מכל פינה.

תחנה שלישית - רוקי גורג׳.

עצירה יפהפייה! אהבתי מאוד. יש משם גם מסלול לאגם הסמוך למי שמעוניין. במקום הזה היה קצת קשה למצוא חניה. פשוט הצטבר תור של מכוניות וכשמכונית אחת יצאה, הראשונה בתור חנתה. לרוב זה נשמר ככה, אבל היו כמה שעקפו. פגשתי במקום בחורה ישראלית שמתגוררת כעת בניו יורק עם משפחתה, וגם היא באה לטייל לבד. שוחחנו קצת והיה נחמד סוף סוף לנהל שיחה בעברית.

תחנה רביעית - מפלי סאבדיי.

המקום כנראה הכי מתויר על הכביש הזה. החניה הייתה מלאה ואנשים פשוט חנו על שולי הכביש, אז עשיתי כמותם. הליכה של בערך 20 דקות בתוך היער עד למפלים. ממש מקסים.

תחנה חמישית - תצפית שוגר היל.

כנראה תצפית נחמדה, אבל השלכת כאן הייתה כבר במצב פחות טוב ולכן לא היה שם ממש מרשים.

תחנה שישית - תצפית האנוק.

גם כאן השלכת הייתה פחות מרשימה. פוגם ביופי של המקום.

שימו לב החניה בתצפית זו מתמלאת בקלות. הייתי צריכה להמתין כמה דקות טובות עד שהתפנה מקום.

לסיכום הכביש, אהבתי יותר את התחנות עם המים ופחות את התצפיות. אולי בגלל מצב השלכת שהיה אחרי הפיק. דווקא בקרבת לינקולן הצבעים היו קצת יותר טובים. מצד שני, בזמן הפיק ובסופי שבוע וחגים הכביש מאוד עמוס ופקוק ברמה שבקושי מתקדמים ואין מקומות חניה. בנוגע לכמה זמן להקדיש לכביש, חששתי שחצי יום לא יספיק לי ולכן לא תיכננתי הרבה תוכניות מעבר, אבל האמת היא שחצי יום לגמרי הספיק.

כניסה : חינם.

חניה: 5 דולר ליום עבור כל החניות בכביש.

כשסיימתי את הכביש חשבתי לנסוע לפלום גורג׳ בפקנקוניה נוטש, אבל החלטתי שטיילתי במספיק מפלים/מוקדי מים להיום ומתחשק לי משהו קצת אחר. אז נסעתי לאגם אקו שליד הר קנון (אמנם אותו שם, אבל לא האגם שהיה סגור אתמול).

האמת שחשבתי שמצב השלכת בפרנקוניה נוטש לא יהיה טוב, אבל הוא הפתיע לטובה עם חלקים מרשימים וצבעוניים. האגם היה מקסים והיו שם די הרבה אנשים. צילמתי כמה תמונות והמשכתי הלאה.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

רציתי לעלות לתצפית בארטיסט בלאף, ממנה רואים את אגם אקו. הסתבכתי קצת במציאת המקום ממנו מתחיל המסלול הרגלי, ובסוף ויתרתי שוב בצער.

טעיתי בפניה בכביש המהיר, וחששתי שאני הולכת לשלם על זה ביוקר, אך במקום זאת הגעתי למקום מהמם שנקרא Governor Gallen Memorial.

מהגשר הייתה תצפית מרשימה על ההרים מסביב עם שלכת בצבעים עזים של צהוב-כתום-אדום.

נראה שיש משם גם מסלול טיול קליל שאותו לא ניסיתי, אך ראיתי אנשים וילדים קטנים הולכים ובאים משם.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.