צפון ארה"ב בעונה הירוקה - חלק ב'

אז אחרי החלק העירוני, הגיע הזמן לקצת טבע.

זה לא סוד שאני הרבה יותר מתחברת לטבע מאשר לעיר - פריחות, אגמים, מפלים, תצפיות זה מה שמדבר אליי. בעיקר בעונת האביב שהמפלים שוצפים והעצים פורחים.

בהתאם לזה, מסלול הטבע שלי כולל מפלים ופריחות בלי סוף! אבל דווקא בגלל המגוון הרחב המוצג בפוסט זה, יש אפשרות לכל אחד לבחור את מה שמתאים לו.

5 ימי טיול מעגלי למפלי הניאגרה וחזרה:

כאן דווקא כן יש משמעות לימים ולסדר לכן אפרט את המסלול כפי שעשיתי אותו.

הערה כללית: בכל פארקי המדינה בניו יורק שנדרש לשלם בהם עבור הכניסה, התשלום תופס לכל אותו היום וניתן להיכנס באמצעות האישור/קבלה לכל הפארקים האחרים באזור ללא תשלום נוסף.

יום א' 30.4:

פארק וושינגטון באולבני, פארק מדינה "האגמים הירוקים", מפלי דלפי.

היום הזה אינו קונבנציונלי כל כך למי שמעוניין באזור המפלים, אבל נורא התלהבתי מהמקומות האלו שהחלטתי שהעיקוף שווה את זה.

התחלתי את הטיול בנסיעה מניו ג'רזי אל אולבני, נסיעה של 3 שעות, שם ביקרתי בפארק וושינגטון כדי לראות את פריחת הטוליפים.

הכמות פשוט מטורפת והצבעוניות מרנינה את הלב. שימו לב שזה נמצא ליד פסל משה רבינו כי הפארק די גדול.

היו גם דוכנים לכל אורך השביל החוצה את הפארק, כנראה כי זה היה יום ראשון. גם שדרה של עצי דובדבן שהייתה בשיא פריחתה קישתה את הגן.

בנוסף, בכל שנה מתקיים בפארק פסטיבל הטוליפים עם כמאה דוכני אוכל ואומנים וגם הופעות. השנה זה התקיים בתאריכים 13-14 למאי.

כניסה: חינם.

חניה: חינם לכל אורך רחובות הפארק (יכול להיות קצת עמוס).

משם המשכתי לפארק מדינה "האגמים הירוקים".

מדובר בשני אגמים מקסימים בצבע ירוק אזמרגד, האגמים הכי יפים שראיתי בארה"ב עד היום.

ירד גשם והתלבטתי מאוד אם לעשות את המסלול שמקיף את האגמים, אך בסופו של דבר החלטתי לצאת עם המטריה והפלאפון בלבד.

זו הייתה החלטה מאוד מוצלחת כי כל המסלול כמעט עובר מתחת לעצים ככה שביחד עם המטריה זה בהחלט היה נסבל והיה שווה את זה! רק כדאי שיהיו גרביים ונעליים להחלפה אם עושים את זה בגשם (או מגפיים).

המסלול כולו לקח לי כשעה וחצי בהליכה יחסית מהירה. מי שרוצה יכול להקיף רק את האגם הראשון ולא את שניהם.

בדיעבד בגלל הגשם הייתי מסתפקת רק בראשון, אבל אם מזג האוויר נעים ויש מספיק זמן אפשר בהחלט לעשות את שניהם.

כניסה: 10 דולר לרכב, אך כשאני הגעתי מחוץ לעונה, לא גבו תשלום.

חניה: כלולה בכרטיס.

הנקודה האחרונה להיום הייתה מפלי דלפי.

מפלים מרשימים מאוד! הגובה והעוצמה שלהם ממש הפתיעו אותי.

הם נמצאים 25 דקות נסיעה מהאגמים הירוקים כך שאפשר לשלב את שניהם אם נמצאים באזור.

יתרון נוסף, המפלים נמצאים דקות בודדות של הליכה מהחניה ולא מצריכים מאמץ כלל.

הכבישים לשם היו מאוד יפים, שקטים ומיוחדים.

ביום קצת גשום ובשעה שהתקרבה לשקיעה, היה לי את המקום כולו לעצמי (באופן כללי המקום לא מאוד ידוע).

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

משם המשכתי למקום הלינה בג'נבה, על אגמי האצבעות מהחלק הצפוני שלהם.

בתכנון היה להסתובב קצת קרוב לאגם, אבל הגעתי למלון כבר בכניסה לחושך.

יום ב' 1.5:

מפלי הניאגרה צד אמריקאי + צד קנדי, ניאגרה און דה לייק בקנדה.

היום זה היום לשמו התכנסתי לטיול הפעם הזו - מפלי הניאגרה.

בבוקר נסעתי ישר למפלים בצד האמריקאי, מרחק של שעתיים נסיעה.

חניתי באי העיזים בצד האמריקאי לפי המלצה שקיבלתי. 10 דולר חניה יומית והמיקום ממש מעולה.

החניה הייתה חצי ריקה, שילוב כנראה של תקופה מחוץ לעונה ושהיו באותו היום רוחות מאוד חזקות.

הלכתי לאורך טיילת המפלים, ביקרתי במערת הרוחות ובעלמת הערפל.

אשתף מהתחושה האישית שלי על המקומות.

טיילת המפלים – נמצאת ממש מעל המפלים ונחמד מאוד ללכת לאורכה ולצלם מכל הזוויות.

מערת הרוחות – אטרקציה שבה יורדים במעלית לפלטפורמות עץ שקרובות ממש למפלים. בזמן שהייתי הפלטפורמות העליונות ממש והתחתונות ממש, היו סגורות לשם תחזוקה אחרי החורף. העבודות לוקחות כ6 שבועות כל שנה ובזמן שהייתי נותרו עוד שבוע וחצי-שבועיים עד שיסתיימו. אם הייתי יודעת את זה מראש הייתי מוותרת. לא היה שווה מבחינתי את ה14 דולר במתכונת הנוכחית. אפילו לא קיבלנו מעילי גשם, כמו בד"כ, כי לא התקרבנו בכלל למפלים. לדעתי היו צריכים לציין מראש בעת קניית הכרטיס ולאפשר לאנשים להחליט אם הם עדיין מעוניינים לרכוש את הכרטיס.

עלמת הערפל - חוויה באמת מרשימה למי שאוהב את זה. אפילו שמקבלים מעילי גשם, נרטבים בידיים וברגליים (כולל הנעליים). גם הפלאפון שלי נרטב וכבר הפסיק להגיב באותו זמן ככה שגם לצלם לא יכולתי. אני טיפוס שלא אוהב להירטב, בטח לא במזג אוויר שהיה באותו היום עם רוחות שכל הזמן דחפו אותי עד כמעט נפילה. מאמינה שביום קייצי חם זה היה הרבה יותר כיף.

המסקנה שלי להבא, לעשות רק מה שנכון לי ולא כי זו אטרקציה חובה וכולם עושים. זה גם הטיפ שלי למי שקורא.

אחרי השייט בסירה עזבתי את הצד האמריקאי ועברתי לקנדה.

את מעבר הגבול ביצעתי בגשר הקשת.

לפני כן, נדרשתי לשלם אגרת כבישים של 5 דולר בצד האמריקאי. היו קצת תורים במעבר, אבל לא חיכיתי כל כך הרבה, משהו כמו 10 דקות.

התבקשתי להציג דרכון, לפתוח את חלונות הרכב ונשאלתי גם כמה שאלות כמו מאיזו ארץ אני? מה האזרחות שלי? מדוע אני נכנסת לקנדה? לכמה זמן? איפה אני הולכת לשהות? האם יש ברשותי אלכוהול או סיגריות? וזהו בערך... מה שכן הפקידים מאוד רציניים אז פשוט לענות להם בצורה יפה על השאלות.

נסעתי לניאגרה און דה לייק. עיירה באמת מקסימה. לצערי לא הספקתי ליהנות ממנה מספיק כי בכל החניות נדרש להכניס מטבעות ולא היו לי הרבה, הספיק לי רק לחצי שעה. ניתן גם לסרוק ברקוד ולשלם באינטרנט, אבל לי זה לא עבד כי כיסוי האינטרנט שלי היה עבור ארה"ב ולא קנדה, אם כי במקומות מסוימים, קרוב לגבול, הוא עדיין עבד.

עזבתי את ניאגרה און דה לייק ונסעתי למלון. כאן התחיל סיפור מלחיץ שבמזל נגמר בטוב. באתי לשלם על החדר ולא מצאתי את כרטיס האשראי. דולרים קנדיים לא היו לי. כדי לשלם על החדר הייתי צריכה לבצע המרה במקום אחר. חשבתי שאולי הוא נפל כשרציתי לשלם עבור החניה בניאגרה און דה לייק, כי אז התעסקתי עם האשראי בפעם האחרונה. החלטתי לנסות לחפש בכל החפצים שלי ואם לא אמצא לנסוע שוב לעיירה. הפכתי הכל, אך לצערי לא מצאתי ונסעתי חזרה לעיירה, חיפשתי איפה שחניתי ובמקומות שבהם הלכתי אבל גם שם לא מצאתי. מיואשת כבר חשבתי בראש איך אני מבטלת את המלונות הבאים כי סמכתי על האשראי ולא הבאתי כמות מזומן שתכסה גם את המלונות וגם את הבזבוזים. החלטתי שוב לחפש אולי נפל בתוך האוטו, ממש מיששתי עם הידיים מתחת לכיסא ובשעה טובה מצאתי אותו! תודה לאל!

בערב הלכתי לטיילת המפלים בצד הקנדי. מרחק דקות בודדות של הליכה מהמלון. הזווית באמת טובה יותר בצד הקנדי. צילמתי לפני ואחרי החשיכה. המפלים הוארו בסביבות 20:45 כשהתחיל ממש להחשיך. מחזה מרהיב! לא לפספס!

סיכום היום - היה מורכב ולא הכי פשוט, אבל בסופו של דבר נהניתי ואני חושבת שכל אחד צריך להגיע לכאן לפחות פעם אחת בחיים.

יום ג' 2.5:

לצ'וורט סטייט פארק, קורנינג, מפלי Aunt's Sara, מפלי Chequaga, מפלי הקטור.

עוד יום גשום… היום היה בסימן מפלים, והרבה…

בבוקר עזבתי את קנדה וחזרתי לארה״ב. בהתחלה פשוט כיוונתי את המפות ללצ'וורט פארק, אבל אחרי כמה דקות נסיעה ראיתי שאני עולה על כביש מהיר לעבר גשר השלום ולא לגשר הקשת ממנו נכנסתי יום קודם. זכרתי שבבית ראיתי שאין מעבר לתיירים דרך גשר השלום, אלא רק לאזרחים, אך לא הייתי בטוחה בזה. בכל מקרה, אם יש ספק, אין ספק, והעדפתי לחזור בהתחלה, על פני לנסוע לחינם ובסוף לחזור הכל חזרה. לכן כיוונתי מחדש את הנווטן לגשר הקשת למעבר הגבול, למרות שזה האריך לי את הדרך.

ניסיתי אח"כ באינטרנט למצוא סימוכין לכך שבאמת לא ניתן לעבור בגשר השלום, אך לא הצלחתי למצוא מידע לגבי זה, או את המקום בו קראתי את המידע לפני כן.

מעבר הגבול חזרה לארה"ב התנהל שוב באותה הצורה. השאלות שנשאלתי הפעם מעבר לפעם הקודמת הן: מתי נכנסתי לארה"ב? מתי אני עוזבת את ארה"ב? מדוע הגעתי לארה"ב? לאן פניי מועדות כרגע? והאם קניתי משהו בקנדה שאני מכניסה איתי עכשיו לארה"ב? שוב, לענות בצורה נעימה ורגועה.

כביש 78 ללצ'וורט פארק היה מקסים, הרבה שטחים חקלאים מסביב. נכנסתי מהכניסה ב- Castile. עליתי קצת לתצפית אדי ומשם התחלתי לרדת תוך כדי שאני עוצרת בכל התחנות. הכי מרשים מבחינתי היו כמובן המפלים האמצעיים והעליונים. כניסה לפארק עולה 10 דולר לרכב אך שוב לא היה אף אחד והמחסום היה מורם כשבאתי כך שפשוט נכנסתי. מיתרונות העונה כנראה. ביליתי בפארק שעתיים שלמות וזה רק מלרדת מהאוטו, לצלם ולהמשיך.

משם תיכננתי להמשיך לשמורת Grimes Glen Park. זוהי שמורה חינמית בNaples. יש שם מסלול הליכה שמוביל למפלים, אבל מעדכונים של מטיילים בשטח, באותו זמן בגלל העונה והגשמים, נדרש מעבר בתוך המים על מנת לעשות את המסלול. זה פחות התאים לי לכן המשכתי לעיירה קורנינג. בכל מקרה לטובת המתעניינים, מבחינת דרגת המסלול - לפי ביקורות אל 2 המפלים הראשונים ניתן להגיע במסלול קל, אח״כ המסלול נהיה ברמת קושי בינונית. נראה מסלול מקסים למי שאוהב טבע לא ממוסחר. מתמונות ראיתי שגם בזמן שלכת יש מים במפל (אמנם בכמות יותר קטנה).

בקורנינג דבר ראשון הלכתי למוזיאון הזכוכית לפני שייסגר. היה מאוד נחמד אפילו שלא חובבת גדולה של מוזיאונים. אפשר לראות כל מיני עבודות ומיצגים מזכוכית ובשעות קבועות יש גם הדגמה כיצד יוצרים דברים מזכוכית. שווה ביקור!

כניסה: 22 דולר למבוגר.

חניה: בחינם.

אח״כ נסעתי למרכז העיירה, חניתי בחניות של הכביש והתחלתי להסתובב ברחוב מרקט, בכיכר השעון ובגשר הנהר הסמוך. בגלל שירד גשם לא נשארתי הרבה, גם העיירה נראתה די "מתה" כבר בשעה 17:00.

מכאן נסעתי ל3 מפלים שכל אחד מהם נמצא ממש על הכביש ולא מצריך הליכה. כולם היו מרשימים, אם כי הכי אהבתי את Chequaga.

אז הראשון היה Aunt’s Sara waterfall, יש חניה ממש מול המפל וניתן לראות אותו מהכביש ומהחניה.

השני היה Chequaga. מפל עוצמתי וגבוה שנמצא בלב העיירה Montour falls שהיא בעצמה נורא מקסימה. חניה ממש מול המפלים מותרת לחצי שעה ויש מקום רק לשתי מכוניות. אפשר לחנות גם ברחובות הסמוכים.

השלישי מפלי Hector. המפלים ממוקמים בסמוך לאגם Seneca ובעצם נשפכים אליו. החלק העליון שלו נגיש לציבור ואפשר לראות אותו ישירות מהכביש. יש מפרצון לחניה בשוליים. החלק התחתון שלו נמצא בשטח פרטי שם הוא גם נשפך לאגם.

כניסה וחניה חינם בכל המפלים.

יום ד' 3.5:

מפלי אית'קה, אגם ביב, מפלי טריפמר, הגנים הבוטנים של קורנל, מפלי טגאנוק, מפלי באטרמילק, קסקדילה גורג' טרייל, פארק רוברט טרמן.

היום הכי מוצלח בטיול מבחינתי.

סוף סוף הבנתי את היופי של אזור אגמי האצבעות, כי האמת שעד עכשיו מדינת ניו יורק נראתה לי די משעממת ולא כל כך יפה, בהשוואה לדוגמה לוורמונט או ניו המפשייר.

בנוסף, השמש יצאה בצהריים וסוף סוף ראיתי אור ולא רק חושך בעיניים :).

גם אית׳קה וגם ווטקינס גלן, שתיהן מהממות!

וכיף שהכל כל כך קרוב אחד לשני ואפשר פשוט לזרום.

היום לסדר שבו ביקרתי באתרים אין כל כך חשיבות לכן פשוט אמנה אותם.

מפלי אית׳קה - וואו, איזו זרימה מטורפת! ממש מרשים וקל להגעה. מגרש חניה חינם ממול ושתי דקות הליכה וכבר נמצאים במפל. זה היה הסיפתח שלי וחשבתי שיהיה קשה להתעלות על זה (ספוילר, טעיתי).

אגם ביב ומפלי טריפמר - למצוא חניה משום מה היה לי נורא קשה. זה נמצא ממש בעיר ובכל חניון שנכנסתי היה רשום שזה לבעלי permit בלבד. או שפיספסתי משהו… בכל מקרה, בסוף חניתי באיזה מפרצון ליד גשר Sackett שבעקרון אסור היה לחנות שם אבל שאלתי מישהי והיא אמרה לי שאם אני רק הולכת להסתובב וחוזרת (ולא משאירה שם את הרכב כל היום) אף אחד לא יגיד כלום. אז חניתי שם וזה הסתדר לי כי רציתי לעשות את beebe lake trail. זה מסלול מקסים וקליל שמקיף את אגם beebe ועובר גם דרך מפלי טריפמר. סך הכל לקח לי 45 דקות כולל צילומים, אפשר לעשות גם בפחות.

הגנים הבוטנים של קורנל - יש מגרש חניה קטן יחסית שאפשר לחנות בו, אבל התחלופה גדולה אז מחכים קצת ומתפנה. מקסימום 3 שעות והשעה הראשונה חינם. אם מטיילים רק בגינות שנמצאות שם, שעה זה לגמרי מספיק. לא ידעתי לאיזה גודל של גן בוטני לצפות, לכן שריינתי שעה נוספת בעלות 1.5 דולר (סביר בהחלט).

בדיעבד, אפשר לחנות שם גם בשביל המסלול לאגם beebe. זה קרוב ויש שילוט משם למסלול.

בהמשך לאותו אזור, כשסיימתי בגנים המשכתי עם הכביש לתצפיות, האגמים והארברטום. היה ממש נחמד ומפרצוני חניה פרוסים לכל האורך בחינם.

מפלי טאגנוק - כניסה לפארק עולה 9 דולר (שימו לב שהמחיר הוא יומי לכל הפארקי מדינה), גם כאן הבוטקה היה סגור ולא היה למי לשלם אז פשוט נכנסתי. התחלתי בתצפית על האגם שבכניסה, המשכתי לנקודת התצפית היפה על המפל ושם ראיתי שמסלול הגורג׳ קליל ואורך רק 3/4 מייל אז החלטתי לעשות אותו. במיוחד שרואים מלמעלה כמה קרוב הוא מגיע למפל.

נסעתי לתחילת המסלול עם הרכב (מול התצפית על האגם) והתחלתי לצעוד. המסלול ממש קל כי הוא שטוח ולוקח בערך 20-30 דקות לכיוון, תלוי בקצב. לכל אורך הדרך הנהר זורם לצד המסלול, בחלקים המים קיבלו גוון ירקרק וזה היה פשוט מהמם!

בנקודה הכי קרובה חוטפים רסס מהמפל, ביום חם זה כנראה מאוד נעים.

בקיצור, ממליצה לא להתעצל ולא להסתפק רק בנקודת התצפית, אלא לעשות גם את המסלול.

מפלי באטרמילק – כאן רק תיצפתתי על המפל התחתון מהחניה ולא נכנסתי לשבילי הפארק הרבים (מדובר בעליות שנראו לא קלות). גם כאן הזרימה הייתה בשיאה! מצחיק שדווקא פה הייתה מכונה לשלם 9 דולר לפני הכניסה לחניה וכולם שילמו אז גם אני, למרות שהייתי שם רק 5-10 דקות.

קסקדילה גורג׳ טרייל - וואו, וואו, ועוד פעם וואו!

מסלול המפלים הכי יפה שהייתי בו מעודי.

המסלול מתחיל לצד שכונת מגורים. ניתן לחנות את האוטו ברחוב לצד הבתים בחינם.

כבר כשמתחילים את המסלול מתגלה מפל מרשים! וככל שממשיכים גם המפלים ממשיכים. המיוחד במסלול הזה לעומת אחרים, שלכל אורך המסלול כל המפלים הם גדולים ומרשימים ולא אחד או שניים גדולים וכל השאר מפלונים קטנים. המסלול כולו על אבן ויש הרבה מדרגות. מתחילים בעלייה ואח״כ חוזרים בירידה. אחרי שמסיימים את החלק של המפלים, אם חוצים את הכביש ונכנסים אל תוך היער, המסלול ממשיך עוד, רק שבחלק הזה הוא יותר רגוע ושקט. אני המשכתי עד לגשר וחזרתי חזרה.

זה היה פשוט תענוג צרוף וכיף לסיים ככה את אזור אגמי האצבעות!

הכי קטע שלכל אורך המסלול תראו אנשים שעוברים בו בדרך חזרה הביתה מהעבודה או הלימודים. לא יאמן שזו החצר האחורית שלהם והטבע המופלא הזה הפך בשבילם לדבר כל כך רגיל. פשוט לקנא!

המסלול כולו לוקח כ30-40 דקות לכיוון.

פארק רוברט טרמן - הפארק עצמו מהמם מאוד!! אפילו הכבישים בו יפים. אך גם המסלול למפל התחתון וגם למפל לוציפר, שניהם עדיין היו סגורים בזמן שביקרתי. גם כאן לא היה נדרש תשלום בכניסה בעונה הזו (אך בכל מקרה התשלום בבאטרמילק תפס גם כאן).

בתכנון לאזור זה היה לבקר גם בשמורת ווטיקנס גלן, אך לצערי גם היא הייתה סגורה ונפתחה השנה רק ב25.5. בכל מקרה, למי שמבקר שם מומלץ להתחיל במסלול גורג' ולחזור במסלול האינדיאני.

יום ה' 4.5:

ווברלי גלן, מפלי ריימונדסקיל, מפלי דיגמנס, מפלי בושקיל, תצפית על נהר הדלאוור ממסלול להר תמני.

חיפשתי עצירה בדרך מאית׳קה אל הפוקונו מאונטיינס והחלטתי לעצור בשמורת Waverly Glen. הכניסה והחניה בחינם. יש כאן כמה מסלולים. יש את המסלול שהולך לשני האגמים ויש את המסלול של המפל - חניה בנפרד לכל אחד מהם.

המסלול למפל לקח משהו כמו 5 דקות ומשם המשכתי דקה במן שביל מאולתר לאגם הראשון. ניסיתי האמת להמשיך במסלול ביער אל האגם השני, אך פתאום שמעתי נהימות של חיה וראיתי טביעה טרייה רטובה על אבן ופשוט עשיתי מהר אחורה פנה. בדיעבד נראה לי שזה היה פשוט כלב גדול שפגשתי אח"כ עם הבעלים שלו.

בכל מקרה, לכל אורך המסלול האגם הוסתר בין העצים ולא בטוח שהייתי משיגה תצפית טובה בכלל.

הזרימה במפל כרגע טובה, אך מהמידע שאספתי, היא לא נשארת עד הקיץ.

המשכתי בנסיעה שעתיים וחצי עד לאזור הפוקונו ואז התחלתי בסבב המפלים מצפון לדרום. בכולם היו זרימות שוצפות. פשוט תענוג.

ריימונדסקיל - כניסה וחניה בחינם. מסלול מעגלי של כ10-15 דקות. ירדתי בשביל אל התצפית התחתונה על המפלים ואז עליתי אל התצפית העליונה ובחזרה לחניה.

דינגמנס - כניסה וחניה חינם. מסלול קסום, עובר על דק עץ. הגישה למפלים נגישה גם עבור עגלות וכסאות גלגלים. בדרך עוברים גם במפלי סילבר הנחמדים. הלוך חזור כ20 דקות.

בושקיל - כניסה 17 דולר לאדם, חניה כלולה. המסלול בהחלט מושקע. המפל המרכזי שצף וגעש. יש כמה מסלולים שאפשר לעשות. הירוק הכי קל וקצר, מגיע לתצפית על המפל וחוזר חזרה. האדום הכי ארוך, ונראה כי הוא עובר הרבה דרך היער.

את הכחול לא ממש הבנתי, נראה שהוא מקביל לאדום.

הצהוב מבחינתי היה מושלם - עובר ליד כל מוקדי העניין והזרימות. בנוסף, הוא לא קצר מדי ולא ארוך מדי, ממש במידה. יש לקחת בחשבון הרבה מדרגות לאורך המסלול.

אחרי המפלים חשקה נפשי בתצפית יפה.

המסלול ״נקודה אדומה״ להר Tammany מספק תצפיות מהממות על נהר הדלאוור.

כניסה וחניה חינם, למרות שראיתי בכניסה שלט על permit אך התעלמתי ממנו כי לא היה אף אחד ולא הבנתי מה בדיוק צריך לעשות.

אז ככה, קודם כל, כמובן שלא עשיתי את כולו, אלא הסתפקתי בלהגיע לתצפית הראשונה.

לקח לי רבע שעה הלוך ורבע שעה חזור. ההלוך בעליה כמובן והחזור בירידה.

המסלול לא קל. גם הרבע שעה הזו הייתה מאתגרת. מדובר במסלול שמתחיל חלק, אך מהר מאוד עובר לסלעים. אני באופן אישי רגילה לזה ממסלולים בארץ, אבל לא לכולם זה מתאים. מיטיבי לכת יכולים לעשות את כולו. ראיתי המלצות לעלות באדום ולרדת בכחול שמשלב גם זרימות מים.

מי שבכל זאת רוצה לעשות את זה (חלקי או מלא) הנה כמה דגשים:

1. קודם כל, לא להשאיר חפצי ערך או חפצים גלויים ברכב כי מסתבר שיש שם המון פריצות רכבים והם תלו שלט להזהיר (שחזרתי לחניה ראיתי ניידת משטרה עומדת בחניון כנראה כדי לשמור).

2. לנעול נעליים טובות בעלי סוליה שמאפשרת אחיזה טובה בקרקע על מנת לא להחליק.

3. לא לעשות את המסלול כשהוא רטוב.

4. לקחת מים אפילו אם הולכים רק לתצפית הראשונה במסלול הקצר.

5. ללכת בזהירות יתרה ולהיזהר מנחשים שנמצאים במקום (אחרי שעשיתי את המסלול ראיתי דיווח בסרטון).