סלובקיה - הפנינה הירוקה

הקדמה:

במאי 2018 יצאנו לטיול טבע ונופים של 5 ימים בטבע הבתולי של סלובקיה - הרי הטטרה הנמוכים והגבוהים. סלובקיה מהממת ביופיה, אך בשל העובדה שהטבע שם יותר בראשיתי, המסלולים פחות מונגשים ואת רובם הייתי אפילו מגדירה כמתאימים למיטבי לכת. חשוב מאוד לתכנן את הטיול בהתאם ליכולות.

פרטים טכניים:

טיסות:

את הטיסות הזמנתי דרך אתר סקייסקנר לבודפשט עם אלעל אפ כי זה הכי הסתדר מבחינת תאריכים ושעות. זו אינה הפעם הראשונה שלי בבודפשט, לכן לא הקדשתי זמן לעיר. על הטיול שלי לבודפשט אפשר לקרוא כאן.

בגדול, הטיסה הלוך יצאה בזמן והייתה די סבירה. הטיסה חזור, התעכבה בשעה בגלל תקלה טכנית במטוס בארץ, ולכן חזרנו עם מטוס של ישראייר (יותר מרווח) וכפיצוי קיבלנו כריכים ובקבוק מים בחינם.

רכב:

את הרכב שכרנו דרך אופרן מאוויס. לרנטלקארס האמת הייתה הצעה יותר זולה, אבל הפקדון שהם דרשו היה גבוה בצורה מוגזמת. בכל מקרה, היה מאוד קל למצוא את דלפק ההשכרה, ולא היה תור בכלל (מחוץ לעונה). לקיחה והחזרה לאותו חניון שממוקם ממול היציאה מהטרמינל.

ניווט:

ברכב - כמו בטיולים קודמים, גם הפעם השתמשתי באפליקציית Here we go שמנווטת אוף ליין. הורדתי מראש את המפות של הונגריה וסלובקיה, והאפליקציה תפקדה בצורה נהדרת.

ברגל - השתמשתי באפליקציה Hiking Map Slovakia שבה יש מפות של כל המסלולים והצבעים שלהם. האפליקציה מראה גם מיקום עכשווי ומתפקדת אוף ליין. זה הציל אותנו כמה פעמים מטעויות, וגם עזר מאוד לדעת היכן אנחנו ביחס להמשך המסלול, כי הזמנים שהסלובקים מגדירים למסלולים אינם תואמים את המציאות בכלל (שלנו לפחות)!

בנוסף, אפשר דרכה להקליט את המסלול שעושים.

כבישים:

הכבישים בסלובקיה ברובם טובים, אבל יש גם כאלו שקצת משובשים. בעיירות, המהירות המירבית המותרת היא 50, בכבישים בינעירוניים 90 ובכבישים המהירים 130 (למרות שכשאני הייתי שם כמעט ואין אפשרות לנסוע במהירות המירבית, כיוון שכל כמה קילומטרים עושים שיפוצים בכביש, ואז המהירות יורדת עד ל40-60). חשוב מאוד לנהוג לפי הכללים משום שיש משטרות שמסתתרות בכל חור (בין העצים, מאחורי עמודים וכו׳...). לצערי היו לי 2 היתקלויות איתן. אחת כאשר שוטר עמד עם מצלמה בכביש שלא היה בו תמרור מהירות מותרת, והשניה כאשר נסעתי בנתיב השמאלי פחות מקילומטר לפני שיפוצים בכביש ומסתבר שיש להם חוק שאוסר את זה.

באופן כללי, בכל פעם שרואים תמרור שמורה על נתיב שמסתיים, חובה ישר לעבור (בניגוד לישראל, שאצלנו מחכים עד שהנתיב באמת יסתיים).

אורות חייב להדליק בכל שעות היום.

כבישים נופיים - רוב הכבישים שנסענו בהם היו יפים (למרות שלא בחרנו כבישים מיוחדים, פשוט נסענו לאן שהאפליקציה ניווטה). בדרך מבודפשט לטטרה הנמוכים (E77), מהטטרה הנמוכים למאלה פטרה (D1,583) ומהטטרה הגבוהים לבודפשט (66,531) - נסענו בכבישים יפהפיים שמשני צידיהם עצים ירוקים המכסים את הכביש בחופת עלים. בדרך מהטטרה הנמוכים לטטרה הגבוהים הנוף יותר פראי - הרים גבוהים ועצים מחטניים. קצת בדומה לניגודיות בין זלצבורג לטירול שבאוסטריה.

לינה:

המקומות הוזמנו דרך בוקינג. חילקנו את הלינה לשני כוכבים. 2 לילות ב-Demänovská Dolina (Penzion Flores) שבטטרה הנמוכים, ו2 לילות ב-Stará Lesná (Vila GaRufa) שבטטרה הגבוהים. ראיתי שהרבה כותבים שאין צורך לחלק את הלינה, אני דווקא כן ממליצה לפצל, במיוחד אם נמצאים לתקופה יותר ארוכה. המרחק בין הטטרה הגבוהים לנמוכים הוא בערך שעה נסיעה ולעשות את זה במשך כמה ימים נראה לי מיותר.

בכל מקרה, 2 מקומות הלינה היו טובים.

הפנסיון הראשון היה במיקום נהדר ושקט, בניין חמוד עם חצר שבה יש נדנדות ומגרש כדורסל. החדר היה יחסית חדש ונקי. המינוסים שהיו הם שבעלת הפנסיון אינה דוברת אנגלית כל כך, ושבבוקר לא היו מים חמים במקלחת.

את הפנסיון השני אהבתי יותר. מיקום מעולה בתוך עיירה קטנה ושקטה. הבניין עצמו עבר שיפוץ לפני שנה והכל חדש ומבריק. קיבלנו חדר צמוד למטבח פרטי (לכל חדר מטבח משלו, צמוד לחדר) המארח ידע אנגלית טוב (וגם כשלא הוא פשוט הקליט את עצמו לגוגל תרגום) והיה מקסים ביותר. ממליצה בחום!!

הערה לגבי הלינות:

אנחנו באופן אישי אוהבות יותר את העיירות הקטנות והשקטות, למי שמחפש עיירות עם מקומות בילוי ומסעדות, זה לדעתי פחות מתאים.

הטיול עצמו:

יום ראשון 27.5.18

העיירה Špania Dolina, אגם Vrbické pleso, נהר Demänovská

אז כרגיל מתחילים בפדיחה :)

נחתנו בסביבות 9 בבוקר. הלכנו לדלפק ההשכרה וקיבלנו את המפתחות למכונית. הלכנו לחניון שמחוץ לטרמינל כדי לקחת את הרכב. על כרטיס החניה היה רשום את מספר החניה - 165. אנחנו מגיעות ורואות רכב פולקסווגן (כמו ששכרנו), קטן, בעל שתי דלתות, ישן, בצבע ירוק בקבוק ומלא בבובות פרווה. חשכו עיני! מהר איתרתי נציג של אוויס בחניון והראיתי לו את הרכב מבוהלת כולי, תוך כדי שאני מסבירה לו שזה לא הרכב ששכרנו! הוא התחיל לצחוק והראה לי שירבוט על הכרטיס שבו כתוב "Next to" מתחת ל-165. עברנו עוד כמה מכוניות עד שראינו אותה- פולקסווגן חדשה ונוצצת, עכשיו אפשר להתחיל בטיול :)

התחלנו לנסוע לכיוון הטטרה הנמוכים בסלובקיה, נסיעה של בערך 4 שעות. מצידנו שטחים פתוחים מכוסים בפרחים אדומים, כמו כלניות ופרגים. בדרך עצרתי כמעט בכל תחנת דלק, מחשש לחצות את הגבול מבלי לשלם אגרה לנסיעה בכבישים המהירים של סלובקיה. בכל תחנות הדלק שלפני הגבול (בהונגריה), אין אפשרות לרכוש את האגרה, אלא רק ממש כמה מטרים לפני הגבול של סלובקיה יש תחנה של myto ושם שילמתי 10 יורו בעבור 10 ימים (מינימום). האגרה היא אלקטרונית - הפקיד מכניס את מספר הרכב וזה מתעדכן אוטומטית. יש גם אפשרות לשלם ישירות באתר האינטרנט שלהם באמצעות כרטיס אשראי. מיד אחרי שיצאנו משם ראיתי שלט קטן מצד שמאל שעליו רשום Slovensko והנה אנחנו בסלובקיה :).

כשחיפשתי עצירה בדרך, ראיתי הרבה המלצות על העיירה Banská Bystrica. העניין הוא שאני דווקא פחות מתחברת לערים הגדולות או ליעדים שכולם הולכים אליהם. תמיד מחפשת משהו יותר אינטימי ופחות מוכר. אז קראתי באחד הבלוגים בלמטייל על העיירה Špania Dolina שנמצאת לא רחוק מבאנסקה ביסטריצה. התיאור של כותב הבלוג על היער הקסום שמוביל אל העיירה שבה את ליבי, והחלטתי שזה יהיה היעד לעצירה. הדרך אכן לא אכזבה, וכך כבר ביום הראשון זכיתי לנסוע באחד הכבישים היפים מבחינתי בטיול זה.

ישר בכניסה לעיירה ישנה חניה בחינם. שם עצרנו לארוחת צהריים (סנדוויצ'ים). מהעיירה יוצאים גם מסלולי הליכה בתוך היער - לא ניסינו מפאת חוסר הזמן. העיירה עצמה מקסימה! קטנה, שקטה, ובעיניי זו הייתה המיוחדות שבה.

מהעיירה המשכנו היישר לאגם ורביקה. רציתי להמשיך בנסיעה דרך העיירה וכבישי היערות המקסימים שלה, ולהתחבר חזרה לכביש המוביל לדמנובסקה דולינה בעיירה Staré Hory. לצערי, למרות שבשדה התעופה אפליקציית הניווט הציעה לי מסלול זה, כשהיינו בעיירה המסלול היחיד שהיא איפשרה היה לחזור חזרה בדרך בה הגענו ולהתחבר חזרה לכביש הראשי. בהתחלה עוד ניסיתי לנווט את עצמי דרך המפה, אבל נכנסנו לכבישים בלתי עבירים ולכן נכנעתי ונסעתי לפי ההוראות של האפליקציה. לא רחוק מהעיירה Špania Dolina, נמצאת העיירה Donovaly, הממוקמת על הכביש המוביל לדמנובסקה דולינה. זוהי עיירת סקי קטנה ונחמדה. יש רכבל שעולה לתצפית על נוף העמק בעלות של 10 יורו לאדם. לפי האתר שלהם, בתקופה הזו הוא עובד רק בסופי שבוע ובחגים. בקיץ ובחורף הוא עובד באופן יום יומי. זו יכולה להיות אטרקציה נחמדה בדרך.

לאחר כשעת נסיעה נוספת, הגענו לאזור אגם ורביקה. בהתחלה לא ממש ידענו היכן לחנות אז שאלנו אנשים והם כיוונו אותנו לחניה של מלון Mikulasska Chata. שאלנו במלון אם ניתן לחנות שם והם אמרו לנו שכן (כנראה בגלל שזה מחוץ לעונה ולא היו כמעט רכבים). מהחניה יש מדרגות היישר לאגם. האגם יפהפה! לא גדול במיוחד- לקח לנו בערך 45 דקות להקיף את כולו, כולל עצירות לצילומים. הדרך עצמה היא דרך עפר, בינות העצים והינה קלה מאוד להליכה (בניגוד למסלולים שאפרט בהמשך).

מהאגם המשכנו בנסיעה של כ10 דקות למסלול בנהר הדמנובסקה. על המסלול לא מצאתי לפני כן הרבה פירוט. קראתי עליו באחד הבלוגים בלמטייל, אבל לא הרגשתי שיש לי מספיק מידע כשניגשנו למסלול. אז את המסלול התחלנו ממלון ריברסייד הישראלי. חנינו חינם בחניה הגדולה שסמוכה למלון (לא היה שם אף אחד שגבה תשלום כשאנחנו היינו שם). משם התחלנו ללכת לכיוון המלון, תוך כדי שאנחנו חוצים את הנהר. שאלנו שם אנשים להיכן ללכת והם הסבירו לנו שהמסלול הולך לאורך הנהר לכיוון מערת החופש והוא אינו מעגלי, הולכים וחוזרים באותה הדרך. התחלנו ללכת במסלול כחצי שעה, ואז לצערי חזרנו חזרה כי כבר התחיל להיות מאוחר. המסלול מקסים! הדרך מוצלת, מישורית ודי ישרה (לא סלעית). מסלול קליל ונעים ומתאים גם עם ילדים (אבל לא לעגלות).

משם נסענו לפנסיון שלנו כ5 דקות נסיעה. בעלת הפנסיון שלחה לי באותו בוקר הודעה שכשנגיע נתקשר והיא תיתן לנו את הסיסמה לתיבת המפתחות. כשהגענו לפנסיון הכל היה סגור וכמעט לא הייתה נפש חיה באזור. לקח לנו קצת זמן להשיג אותה וכמו שכבר אמרתי, היא גם לא ידעה כל כך אנגלית, ככה שזה היה קצת מורכב, אבל בסופו של דבר הכל הסתדר. היינו האורחים היחידים כך שהיה לנו שקט, וזה היה נפלא.

יום שני 28.5.18

מסלול Janosikove Diery, אגם Liptovská Mara, Lúčanský vodopád, קניון Stop Shop

התעוררנו מוקדם בבוקר (בתקופה זו, הזריחה ב4:30 ואור אחרון ב21:00). היה יום כל כך יפה ובהיר, והחלטנו לנצל אותו ולעלות ברכבלים להר חופוק (Chopok). נסענו כחצי שעה ממקום הלינה, ולצערנו גילינו כי בתקופה הזו הרכבלים פועלים רק בסוף השבוע (שישי, שבת וראשון). מאוכזבות המשכנו בתכנון, ונסענו למסלול Diery. כיוונו את אפליקציית הניווט למלון דיירי ונסענו בדרך נהדרת ונופים משכרים. כמו גם, דרך העיר Ružomberok שנראתה כל כך שוקקת חיים וצבעונית. לאחר כשעה הגענו ליעד. נזכרתי שקראתי שישנה חניה חינמית 10 מטר ליד החניה של המלון, שעלותה 5 יורו לכל היום. את החניה הזאת לא מצאתי, אבל כמה מטרים בהמשך, היה שלט לחניה שנמצאת בתוך חצר של בית ושם משלמים 3 יורו במקום 5. גם זה טוב :)

חנינו והלכנו לעבר המסלול. החלטנו מראש שאנחנו עושות רק את המסלול הכחול שבו אין סולמות, כי אנחנו לא מחפשות אתגרים. אוי כמה שטעינו.

התחלנו במסלול הכחול שהיה מהמם ביופיו! אני זוכרת שכל הדרך עברה בראשי המחשבה שאין פלא שכולם כל כך ממליצים על המסלול הזה, הוא באמת נהדר. באמצע המסלול פגשנו קבוצה של ישראלים בטיול מאורגן בדרכה חזרה, ואחת מהן סיפרה לנו שבהמשך המסלול הכחול יש מפל ענק שהיא לא ראתה כמותו בכל סלובקיה! שמחות ונלהבות המשכנו במסלול הכחול אל עבר אותו מפל מדובר. המשכנו והמשכנו, וגם כשהמסלול כבר נעשה תלול, סלעי, אתגרי ומפחיד, כל שראינו לנגד עינינו היה המפל החלומי. לא אמתח אתכם יותר מדי, לא ראינו שום מפל חלומי. כן ראינו מפלון קטן שדילגנו עליו כהרף עין, כי הרי הבטיחו לנו מפל ענק!

ממליצה בחום למי שאינו מחפש מסלול אתגרי, לא להמשיך אחרי המפלון הזה. עד לשם המסלול קליל ומתאים לכולם. בנקודה הזאת יש מדרגות מתכת ומשם המסלול מתחיל להיות סלעי, קשה ואפילו מסוכן. לנו הייתה תאונת החלקה קלה על האבנים לתוך המים, שבנס לא הסתיימה באסון (רק בסימנים כחולים ובגדים רטובים). כל המסלול לקח לנו בערך שעתיים וחצי.

משם נסענו לאגם Liptovská Mara. חנינו חינם בחניה שליד המסעדה Salaš Dechtáre. סמוך אליה יש תצפית יפה על האגם. ניתן גם לצעוד לחופי האגם, אך היה חם מדי והחלטנו להמשיך לקניון הקרוב.

בבואנו לחזור אל הרכב, ראינו שלט עם כמה תמונות של אטרקציות באזור, כולל קואורדינטות ומרחקים בדקות וקילומטרים. פתאום ראיתי תמונה של מפל שזיהיתי עוד מהחיפושים בבית, ומשום מה כשבדקתי בגוגל מפות בבית זה הראה מקום מרוחק יותר, כשכאן נכתב שהמרחק הינו 14 דקות בלבד! למפל קוראים Lúčanský vodopád והוא נמצא בעיירה Lúčky, עיירת ספא שהיא בעצמה מקסימה, וגם הדרך אליה!

בגלל שאפליקציית הניווט שלנו עבדה אוף ליין, לא הצלחנו להגדיר לה את המיקום הספציפי, אלא רק את העיירה. כשהגענו לשם פשוט אמרנו vodopád (מפל) כי הם לא יודעים אנגלית, ונעזרנו באנשים כל כמה מטרים עד שמצאנו. המפל נמצא ממש באמצע העיירה, וזהו המפל הכי גבוה (12 מטר) ומרשים שיצא לנו לראות הטיול הזה. באופן כללי, סלובקיה ניחנה בהמון מים, אבל במפלים גבוהים ומרשימים, פחות. חנינו חינם בחניה סמוכה ממש מול המפל, והלכנו אליו. משמאלו יש מדרגות ומשם אפשר לצעוד במסלול האדום (לא ניסיתי).

מהמפלים המשכנו לקניון קטן בשם stop shop בעיירה ליפטובסקי מיקולאש. יש בו כמה חנויות כמו dm, ניו יורקר, c&a, וכו׳... החניה בחינם. הקניון נסגר ב19:00 ולצערי טעיתי בפניה, נכנסתי לכביש הלא נכון ואז גם עצר אותי בו שוטר (זוכרים שסיפרתי לכם שאסור לנסוע בנתיב השמאלי קילומטר לפני ביצוע עבודות בכביש?), ככה שלא ממש נשאר לנו זמן לקניות. הלכנו בכל זאת, הספקנו להיכנס לחנות או שתיים ואז חזרנו למקום הלינה.

יום שלישי 29.5.18

Popradské Pleso, Štrbské Pleso , Spišský hrad, Forum Poprad קניון

ביום הזה עזבנו את הרי הטטרה הנמוכים ועברנו להרי הטטרה הגבוהים. ככל שהתקרבנו יותר לטטרה הגבוהים, כך הנוף נעשה יותר פראי. נסענו בכביש 537 הציורי. כביש פיתולי עם עצים מחטניים והרים זקורים- מראה כל כך עוצמתי.

ברגע אחד נעתקה נשמתי כאשר פתאום מצאתי עצמי נוסעת בכביש צר, ישר כסרגל, כאשר משני צידיו ברושים אימתניים, זקופי קומה, כולם באותה השורה ובאותו הגובה, וממול הרי הטטרה במלוא הדרם ניבטים מקצה הכביש, מן האופק.

הרגשתי כמו בתוך חלום. לצערי לא יכולתי לצלם את הסצנה מעוררת ההשתאות הזו, וכל שנותר לי ממנה הוא רק תמונתה בזיכרוני.

כעבור כמה קילומטרים היה מפרצון לחניה, ושם נפרס לעינינו הנוף המרשים של העמק מתחתינו.

המשכנו בנסיעה עד שהגענו לחניה שליד הדוכנים שעלתה 6 יורו לכל היום (פחות אם רוצים רק לשעה או שעתיים). קראתי שניתן גם לחנות בחינם בכביש המוביל למלון קמפינסקי, אנחנו החלטנו לא לקחת סיכון.

בתכנון היה לצעוד לאגם פופראד ולאחר מכן להקיף את אגם שטרבסקה.

לפני כן קראתי שעדיף להתחיל במסלול האדום ואז לעבור למסלול הירוק שעובר לצד נהר זורם (למרות שהוא יותר ארוך), וכך עשינו. שום דבר לא הכין אותנו למסלול הקשה שנאלצנו לעבור. התחלנו במסלול האדום, בעליה קשה, סלעית וחשופה לשמש. לאחר הליכה ארוכה הגענו סוף סוף למסלול הירוק וגם שם נכונה לנו עוד צעידה לא קלה. עליות וירידות בין סלעים ובוץ. בסופו של דבר, לאחר כ3 שעות מאומצות (שכללו גם עצירות לצילומים) הגענו לאגם. מרחוק כבר שמענו רעמים חזקים, הספקנו רק לצלם כמה תמונות ולאכול את ארוחת הצהריים שלנו, לפני שהתחיל לרדת גשם. בהתחלה אלו היו טיפות קטנות ולא מאיימות. מהר שלפתי את מעיל הגשם שלי, שהיה הצלה מהבחינה הזאת. הוא הגן על הדבר הכי חשוב - המצלמה. הגשם הלך והתחזק, מה שגרם לנו לרוץ את כל הדרך חזור. באמצע הייתה הפוגה קלה, אך לקראת חצי השעה האחרונה של המסלול מזג האוויר נהיה ממש סוער. ירדו עלינו כדורי ברד גדולים וכואבים. הגשם הרטיב אותנו כהוגן והיינו ספוגות מים. הגענו בקושי לסוף המסלול, והפעם לאחר כשעה וחצי מתחילתו (ירידה).

המלצה- לאור מה שחווינו אני ממליצה שתמיד יהיה איתכם בתיק מעיל גשם, וברכב בגדים ונעליים להחלפה. בהרי הטטרה הגבוהים הגשם יכול להתפרץ בכל רגע, והגשם הוא גשם רציני. המסלול בחזור היה מאוד מסוכן. הסלעים היו רטובים, היה מלא בוץ והמסלול פשוט הוצף בזרם מים שהגיע מלמעלה. חשוב לשים לב טוב למזג האוויר לפני שעולים.

כשירדנו הלכנו לשירותים להחליף בגדים ואז לשטרבסקה פלסו רק בשביל לצלם כמה תמונות.

קצת הסתבכתי בהתחלה בלמצוא את הדרך לאגם. מהחניה שליד הדוכנים הולכים לעבר מלון קמפינסקי היוקרתי, ממשיכים לצעוד בכביש עד הסוף ואז מצד ימין נמצא האגם. האגם יפה, אבל אחרי האגמים של האלפים האוסטריים והגרמניים, קצת קשה להרשים אותי :).

כמו שאפשר להבין, היום הזה קצת אכזב. היו לי כל כך הרבה ציפיות מהאגמים האלו, ובסופו של דבר לא הצלחתי ליהנות מאף אחד מהם. צעדנו כל כך הרבה בשביל להגיע לאגם פופראד, אבל בגלל הגשם לא נשארנו שם יותר מרבע שעה. אותו דבר לגבי שטרבסקה.

לסיכום- למי מתאים המסלול?

המסלול של אגם פופראד מתאים למי שאוהב ללכת ואין לו בעיה עם מסלולים ארוכים ופחות נגישים.

המסלול של הקפת אגם שטרבסקה- לא עשיתי אותו כאמור, אך מבדיקותיי בבית, המסלול די קליל.

הערה:

למי שמעוניין, בארסנל המסלולים שהכנתי, היה גם מסלול צהוב למפלי סקוק (Vodopád Skok), שיוצא מאגם שטרבסקה. קראתי שהוא יפה, לא כל כך קשה, ומשכו כשעה וחצי לכיוון.

משטרבסקה פלסו נסענו לטירת ספיש. בדרך ראינו מרחוק את העיירה לבוצ׳ה (Levoča), שנראתה נחמדה מאוד. נסענו כמו שהרבה ממליצים, לכניסה מהצד של העיירה ז'הרה (Žehra). השילוט בדרך מכוון אחרת, אבל לא הקשבנו לו. מהכניסה הזו החניה חינם, וגם העלייה יותר קצרה. כ 5-7 דקות של עליה תלולה דרך עפר. אני עשיתי את זה בפחות כי רצתי מהר לפני שייסגר. בפועל הייתה לנו עוד שעה יותר משחשבנו עד לסגירה.

כניסה עולה 6 יורו למבוגר ויש גם הנחות לאוכלוסיות מסוימות (סטודנטים, פנסיונרים וכו׳...). הטירה די מעניינת ונשקף ממנה נוף מאוד יפה של כל האזור. אנחנו הגענו, כמו בהמלצות, בשעות אחה״צ. השמש נתנה אור רך וגוון זהוב לכל העמק.

מהטירה נסענו לקניון פורום בעיר פופראד. הקניון היה פתוח עד השעה 21:00. חנינו בחניה על הכביש, סמוך לקניון, ואחרי השעה 18:00 אין צורך לשלם.

בקניון יש חנויות ממגוון המותגים- h&m, c&a, new Yorker, dm, orsay, istore ועוד...

לצערי לא מצאתי יותר מדי מציאות.

אחרי הקניון נסענו לדירה בטטרה הגבוהים, בעיירה Stará Lesná. המארח חיכה לנו וקיבל אותנו בשמחה. הבית כולו משופץ ומבריק, לכן נדרשנו לחלוץ את נעלינו ולהשאיר אותן בכניסה. במקומן קיבלנו נעלי בית ואיתן התהלכנו ברחבי הבית. בעל הדירה הוא בחור מקסים מאוד! דאג לכל צרכנו, הבהיר שוב ושוב שהוא כאן בשבילנו לכל דבר. מעבר לעובדה שהחדר היה מהמם, הכי ״קנה״ אותי היחס החם של ראסטו המארח.

יום רביעי 30.5.18

תצפית Tomášovský výhľad (גן העדן הסלובקי), מפלי Hrebienok, אגם Skalnaté pleso, העיירה Tatranská Lomnica.

בבוקר נסענו לעיירה Spišské Tomášovce. מגיעים לקצה העיירה ושם יש שלט האוסר להמשיך עם הרכב. פשוט מחנים בחינם בצד על הדשא, וממשיכים ברגל במסלול הירוק. ההליכה עד לתצפית לוקחת כחצי שעה, בעליה. העליה לא קשה כל כך. הדרך היא דרך עפר ללא אבנים. בהתחלה ההליכה היא בשטח פתוח, חשוף לשמש. לאחר מכן נכנסים ליער ואז יותר מוצל. לשים לב כאשר מגיעים לקצה השטח הפתוח, פונים שמאלה בשלט ומיד ימינה אל תוך היער. אהבתי מאוד את התצפית, יש בה איזושהי עוצמה. לאו דווקא בגלל היופי שלה (כבר ראיתי יפות יותר), אלא בגלל האותנטיות שבה. היא אינה מוסדרת כמו תצפיות אחרות וזה מה שהופך אותה לייחודית כל כך. קרובה כל כך לטבע.

כמובן שצריך להיזהר ולא להתקרב יותר מדי לקצה.

בילינו שם כחצי שעה וחזרנו חזרה לרכב. ההליכה חזרה לקחה לנו כ20 דקות.

למי שרוצה, ישנה אפשרות לעשות מסלול ארוך יותר, של כ3 שעות לתצפית. הוא מתחיל מהעיירה Čingov, ועובר דרך נהר Hornád.

מהתצפית נסענו למפלי Hrebienok בעיירה Starý Smokovec. חנינו בחניה שסמוכה לכניסה לפוניקולר ושילמנו 6 יורו לכל היום (יש גם אפשרות לשלם רק על שעה או שעתיים). קנינו 2 כרטיסים לפוניקולר בעלות של 9 יורו לכרטיס. שעות הפעילות היו 8:30-18:00 והרכבת יצאה בכל חצי שעה. כשאנחנו הגענו היא בדיוק עמדה לצאת וככה לא בזבזנו זמן בהמתנה. התחלנו במסלול הירוק עד למפלים, ושם המסלול הופך לצהוב. המסלול אל המפלים הינו בירידה בדרך סלעית. ישנן כמה נקודות עצירה להתבוננות במפלים. אנחנו עצרנו רק בשתיים הראשונות. אל הראשונה לקח לנו כ45 דקות עד להגעה (למרות שהשלט מורה 15 דקות) ואל השניה עוד כ10 דקות. בחזור חזרנו מאותה הדרך, שכעת הייתה בעליה. (ניתן להמשיך במסלול ולעשות אותו מעגלי, אבל הוא היה נראה די ארוך).

בצעד לא מתוכנן, החלטנו להמשיך לאגם סקלנטה בעיירה טטרנסקה לומניקה, אליו עולים ב2 רכבלים, וזה במקום הרכבלים לחופוק שאותם פיספסנו. הכנסנו את היעד לאפליקציית הניווט, וחברתנו הנחמדה קצת טעתה. במקום להוביל אותנו אל הרכבלים, היא הכניסה אותנו אל כביש צר ומפותל בתוך יער. שם פגשנו סלובקי חמוד שהתקשה להסביר לנו כיצד להגיע ולכן פשוט לקח אותנו לשם, כאשר הוא נוהג ברכבו ואנחנו אחריו.

חנינו בחניה גדולה ללא תשלום (לפחות בעונה זו) וקנינו כרטיסים למטה, בביתן שעליו רשום tickets, לפני העליה לביתן הרכבלים. כרטיס עולה 22 יורו למבוגר + 2 יורו פקדון, אותם מקבלים כאשר מחזירים את הכרטיס במכונה האוטומטית ליד ביתן רכישת הכרטיסים.

בתחילה עולים ברכבל קטן המותאם ל4 אנשים ואז ממשיכים ועולים על רכבל נוסף גדול וחדש יותר, שמוביל לאגם. כמובן שאפשר לעשות עצירה גם בתחנה הראשונה. יש לשים לב כי הרכבלים אינם עוצרים בעליה ובירידה, ולכן יש לנהוג במשנה זהירות כאשר עולים או יורדים מהם.

האגם עצמו היה נחמד. קצת ציפיתי ליותר אחרי כל הביקורות המשובחות שהוא קיבל, אך מודה שלא התלהבתי ממנו כלל. הבנתי שבשנים האחרונות האגם קצת התייבש בגלל האקלים. בכל מקרה, ראיתי אגמים יפים הרבה יותר. את האגם אפשר להקיף וזה לוקח בערך 20 דקות. הדרך היא מישורית, מתחילה ישרה והופכת לסלעית מאוד! יש להיזהר במיוחד, כי האבנים שם מתנדנדות כאשר דורכים עליהן.

הערה:

למי שמעוניין יש רכבל נוסף שעולה מהאגם אל פסגת הר לומניצקי שטיט (Lomnický štít) משם יש תצפית יפה, אך יש להזמין תור מראש והעלות די יקרה.

לאחר הקפת האגם ירדנו חזרה (הרכבל פעל עד השעה 17:15) ותכננו ללכת לטריקלנדיה (Tricklandia) בעיירה סטארי סמוקובץ, לא רחוק ממפלי הרבינוק שהיינו בהם קודם לכן (המרחק בין העיירות הינו 15 דקות נסיעה ולכן לא היה לנו אכפת ללכת ולחזור).

זוהי גלריה של תעתועי ראייה וניתן להצטלם שם בכל מיני פוזות מגניבות. לצערנו הגענו וגילינו שהם פתוחים רק עד 18:00 וכבר לא נותר זמן להיכנס. אז חזרנו לעיירה טטרנסקה לומניקה היפהפייה והסתובבנו קצת במרכזה ובגנים שלה. לאחר מכן חזרנו לדירה.

יום חמישי 31.5.18

תצפית מטירת Muránsky hrad, בודפשט

יום זה היה יומנו האחרון לטיול. בתכנון היה לעשות את קניון סטרטנה (Stratenský kaňon) שבגן העדן הסלובקי, אבל החלטנו שלא כדאי להאריך את הדרך, שגם כך ארוכה, וגם עייפנו מכל המסלולים. את הזמן הזה העדפנו להקדיש לעיר בודפשט. אמנם אני כבר הייתי בבודפשט בטיול נפרד, אך אימי טרם הייתה ורציתי להראות לה קצת את העיר.

למי שבכל זאת מעוניין במסלול של קניון סטרטנה אחלוק מהמידע שמצאתי עליו טרם הטיול. המסלול הינו סלול ומותאם גם לעגלות ואינו ארוך במיוחד. הוא מתחיל על כביש 67 סמוך למנהרה שליד העיירה Stratená. שם גם יש חניה בצד הכביש. המסלול עובר בסמוך לנהר ולאחר מכן מתחבר חזרה לכביש. יש לצעוד בשולי הכביש כמה מטרים עד שמגיעים חזרה לחניה ולכן יש לנקוט בזהירות.

ובחזרה למסלול שלנו.

לפני שהתחלנו בנסיעה, בדקתי אילו אטרקציות יש בדרך שלנו בגוגל מפות. בכל זאת, בנסיעה של 4 וחצי שעות חובה עצירת ביניים לחילוץ עצמות. ראיתי את טירת מורן שנראתה נחמדה ולפי אפליקציית הניווט היה נראה שמגיעים עם הרכב ממש בסמוך אליה. הוחלט שזו תהיה העצירה שלנו.

התחלנו בנסיעה בכביש מופלא! אמנם הוא היה קצת משובש, אבל עם היער שסבב אותנו, הרגשתי כמו בתוך אגדה.

כעבור שעה וחצי הגענו לעיירה Muráň, שנמצאת בפארק הלאומי מורנסקה פלאנינה, ולכביש המוביל אל הטירה. אך אבוי, נתקלנו בתמרור המורה כי הכניסה לכביש אסורה, וההליכה לטירה לוקחת כשעה. אז חנינו בחניה קטנה שהייתה בצד על הדשא, והתלבטנו האם בכל זאת לבצע את המסלול או לא. למרות שכבר היינו גמורות מכל המסלולים הקשים שעשינו בטטרה הגבוהים, היה בי קול קטן שלא רצה לוותר. אני חושבת שאם הייתי יודעת מראש איזו דרך אני הולכת לעבור, הייתי מוותרת. עכשיו בדיעבד, אני יכולה להגיד שהמראות שנגלו לעינינו לגמרי היו שווים את המאמץ!

התחלנו במסלול בלי שעשיתי כל הכנה אליו. המסלול מסומן באדום וכחול, כולו בעליה, לעיתים מאוד תלולה. אך המסלול כולו עובר בתוך יער מדהים ביופיו (שלא הפסקנו לדמיין בשלכת), והדרך ברובה המוחלט, הינה דרך עפר ללא סלעים. ההלוך לקח לנו כשעתיים וחצי- כמעט בלי עצירות לצילומים, אלא רק מנוחות לכמה שניות. במהלכן חשבתי לא פעם לסור על עקבותיי מרוב ייאוש. המסלול נפגש פעמיים עם הכביש (זה שהכניסה אליו הייתה אסורה - כנראה לרכבים זרים). במפגש השני עם הכביש, פספסנו את החזרה למסלול, וצעדנו על הכביש כרבע שעה, במחשבה שזה הכיוון הנכון. תוך כדי חלפו על פנינו כמה מכוניות, ואף לא אחד חשב להעמיד אותנו על טעותנו. למזלנו, עליתי על הטעות בזכות האפליקציה של המסלולים שהזכרתי בהתחלה, שהראתה לי את מיקומי הנוכחי ביחס למסלול האדום בו הייתי אמורה לצעוד (אחרת אני לא יודעת כמה זמן עוד היינו ממשיכות לצעוד על הכביש הזה). באותו רגע כל מה שעבר לנו בראש זה איך בישראל זה לא היה קורה. עם כמה שאנחנו יכולים להיות לפעמים ממש מעצבנים, אנחנו גם ממש אכפתיים ואוהבים לעזור. אין מצב שהיינו רואים בחורות מטיילות, כאשר ברור לנו שהן לא במסלול הנכון ולא נציע עזרה ונכוון אותן.

כדי לא לטעות כמונו, שימו לב שבמפגש השני עם הכביש, יש לחצות אותו ולהמשיך במסלול מצד ימין. יש שלט קטן ודי קל לפספס אותו.

אז בזבזנו זמן יקר בלחזור חזרה למסלול, והיינו כבר מותשות, מאוכזבות ועם מעט מאוד מים. המשכנו לטפס ולטפס ופתאום ראינו מתקן למי שתיה שמגיעים היישר מההרים. המים היו קרירים וטעימים, ונתנו לנו אנרגיה מחודשת להמשך המסלול. המשכנו עוד חצי שעה עד שהגענו סוף סוף לפסגה ואל הטירה.

הטירה אינה ממש טירה, כי אם שרידים שלה, וההליכה היא בשטח פתוח מסביבה, במסלול הירוק. תוך כדי יש תצפיות לעבר הנוף, וואו איזה נוף!!! פשוט מדהים! אם שואלים אותי, הרבה יותר יפה מהנוף מתצפית טומשבסקי (כבודה במקומה מונח). כל הפארק נפרס לפנינו. שטחים ירוקים, חלקם מיוערים וחלקם פתוחים. מלמעלה ראינו סוסי פרא רועים בשדות (הם נראו כמו נקודות קטנות על הקרקע). בסופו של דבר אני יכולה להגיד שהמסלול לגמרי היה שווה את הטירחה. את החזור כבר עשינו בשעה- די במהירות, בכל זאת, ירידה.

הערה:

אחרי שחזרנו לארץ חיפשתי קצת מידע על הטירה. מסתבר שהטירה ממוקמת במקום ה3 ברשימת הטירות שנמצאות הכי גבוה בסלובקיה, בגובה 935 מטר. יש כמה דרכים להגיע אליה, אבל הפופולרית שביניהן היא המסלול האדום שיוצא מהעיירה Muráň, כמו שאנחנו עשינו. לעוד מידע ניתן להיכנס לאתר.

חזרנו לרכב והמשכנו לנסוע לבודפשט. הכביש המשיך להיות מדהים.

בדרך עברנו ליד הרבה עיירות שבהן הבתים היו ממש מוזנחים, בתי פחונים והעוני היה מאוד ניכר בהן. אגב, נהיגה שכזאת היא מאוד מתישה. בין העיירות מותר לנסוע במהירות 90 קמ״ש וכאשר חוצים אותן, המהירות המירבית היא 50 קמ״ש. כך שכל כמה מטרים צריך להאיץ ולהאט. בכל כניסה לעיירה כזו, מוצב מד המודד את מהירות הנסיעה, אבל נראה שהמקומיים לא ממש מתרגשים מזה כי הם לא נשמעים לכך.

בשעה 18:30 הגענו לבודפשט. הנהיגה בתוך העיר אינה פשוטה. העיר מאוד עמוסה וחלק מהרחובות מאוד צרים.

בתכנון המקורי היה לבקר באי מרגיט שלא ביקרתי בו כשהייתי בבודפשט, להשקיף על הדנובה ועל הצד של בודה, ולהשלים קצת פערים באחד הקניונים בעיר.

בפועל, כבר היה מאוחר ולכן החלטנו לפנק את עצמנו בארוחה כשרה לפני הטיסה. חנינו ברחוב Kiraly ושמנו כ500 פורינט במדחן שאיפשרו לנו שעת חניה (אגב, לא ניתן לשלם בשטרות, רק במטבעות או אשראי). הלכנו למסעדה חלבית - קפה תל אביב ברחוב kazinsczy 28. היה מאוד טעים.

משם המשכנו לשדה התעופה, נסיעה של כ40 דקות. ממש לפני טרמינל 2 יש תחנת דלק בשם Mol, שם עצרנו לתדלק. לא לשכוח שהתשלום בפורינטים (או בכרטיס אשראי).

את הרכב, כאמור, השארנו באותו חניון שממנו לקחנו אותו. יש שילוט שעליו כתוב car rental return ואת שמות החברות. פשוט לוחצים על הכפתור והמחסום נפתח.

הטיסה, כמו שציינתי, יצאה באיחור של שעה, אבל עברה בסדר גמור. הדיוטי פרי שלהם קצת אכזב. מזיכרוני הקודם, המחירים שם היו יותר אטרקטיביים.

כמה אמירות וטיפים לסיכום:

1) סלובקיה מהממת. אני לא יכולה להגדיר את הטבע שבה כ”הכי יפה” או “הכי עוצמתי” שראיתי, אך בכל זאת יש בה משהו כובש.

מה שכן, למי שפחות בעניין של מסלולי הליכה מרובים וקשים, חובה לבדוק היטב לפני שבוחרים במסלול מסוים. מהחוויה שלי, בטטרה הנמוכים יש יותר מסלולים קלילים.

בנוסף, לסלובקים יש תרבות של הליכה - כולם שם עושים מסלולים, מילדים ועד זקנים (נתקלנו במסלולים בהרבה טיולים של ילדי בית ספר ואפילו גנים). לכן כשכתוב משך מסלול מסוים, קחו בחשבון שזה יכול להיות גם כפול מהזמן.

2) מזג האוויר - לפני הטיול כל התחזיות הראו שבוע גשום של סופות רעמים וברקים. בפועל, היו לנו ימים שטופי שמש, נעימים ולעיתים אפילו חמים מדי. גשם היה לנו רק לזמן קצר ובמקום מאוד מסוים, כמו שהזכרתי. כלומר, אין צורך להיבהל מבעוד מועד. לעונה הזו של השנה אפשר לקחת בגדים קיציים וג׳קט למקרה הצורך.

3) הנהיגה בכבישים יכולה להיות מאוד מתישה. המעבר החד כל הזמן בין המהירויות, קשה ומעצבן, אבל יש משטרות בכל פינה ולכן חובה לשמור על החוקים.

4) כל אתרי הטבע מלאים בדבורים, יתושים ומיני חרקים אחרים. כדאי להצטייד בתכשירים מתאימים.

5) רוב הסלובקים לא יודעים אנגלית והם מתחלקים ל2. אלו שינסו לעזור לכם ככל שיוכלו, ואלו שפשוט יתעלמו מכם בהפגנתיות.

מקווה שנהניתם לקרוא, ושהייתי לכם לעזר.

ניפגש בטיול הבא :)