אלבניה - הפתעת הבלקן - מאי 2023

הקדמה:

אלבניה נכנסה לרשימת היעדים שלי כאשר בשנה שעברה טסנו למונטנגרו וכאשר חיפשתי בגוגל מפות מסלול הגעה לProkletije National Park הדרך הקצרה ביותר הייתה דרך אלבניה. באותו זמן היה מיותר לעשות זאת דרך אלבניה כי זה כלל פרוצדורה ותשלום על מעבר גבול, אך נשארתי סקרנית לגבי המדינה הזו. ככל שחקרתי עליה ועל הטבע הקיים בה, השתכנעתי יותר שזה יהיה היעד שלנו לטיול האביב (סוף מאי-תחילת יוני).

הטיול היה קצר עקב אילוצים ונמשך 4 ימים בלבד. יכולה להגיד מראש ש4 ימים זה זמן מועט מדי למדינה הזו, במיוחד שהנסיעות בה לוקחות זמן רב. לטיול אידאלי ומקיף יחסית, לדעתי ידרשו מינימום 8-10 ימים.

התמקדנו באזור צפון-מרכז אלבניה בלבד, ואם היה לי עוד יום אחד הייתי מרגישה שלפחות מיציתי את כל מה שרציתי לעשות באזורים אלו.

המידע על אלבניה איננו רב, לכן בפוסט זה אנסה לפרט למענכם כמה שאוכל ולתת מידע מקיף כדי להקל על מי שמתכנן לבקר ביעד.

פרטים טכניים:

טיסות:

טיסות ישירות לאלבניה דרך ישראייר התחילו רק ביום שישי 2.6, ובכל מקרה זה לא הסתדר לנו אז טסנו למונטנגרו ומשם נסענו לאלבניה. עדיף לטוס אל פודגורציה כדי להיות קרובים יותר לגבול עם אלבניה, זה חוסך כשעה וחצי נסיעה. לצערי, התאריכים והשעות לא התאימו לנו אז טסנו לטיווט במקום עם ישראייר. הטיסות יצאו בזמן ועברו חלק.

השכרת רכב:

בשנה שעברה שכרנו רכב דרך אופרן באנטרפרייס והיינו סה"כ מרוצות. כשרציתי לשכור דרכם הפעם, ראיתי שאופרן כבר לא עובדים איתם, אז יצרתי איתם קשר ישירות דרך הוואטסאפ למספר שהיה לי משנה שעברה. ביקשתי לקבל הצעה עבור רכב שטח SUV אוטומטי עם ביטוח מלא, וואיפי ומעבר גבול לאלבניה. קיבלתי הצעה זולה ביחס לשאר החברות שראיתי ואת הוואיפי נתנו לנו בחינם. בעקבות זאת הזמנתי ישירות דרכם.

נראה היה שהחברה עברה איזשהו מהפך/שדרוג. בניגוד לשנה שעברה, שכל תהליך ההשכרה התבצע בחניון, כעת יש להם משרד בתוך השדה ואת כל הפרוצדורה עושים שם. היה תור והתהליך לקח כ10 דקות לכל אחד ואח"כ גם היינו צריכים לחכות שיחזירו את הרכב מהשטיפה, ככה שכל תהליך לקיחת הרכב לקח הרבה מאוד זמן.

נראה כי החברה החליפה את צי הרכבים שלה מהרכבים המיושנים שהיו בשנה שעברה אל רכבים חדשים! בעקבות כך הם ביצעו בדיקות קפדניות מאוד לפני לקיחת הרכב ואחרי החזרתו. שכרנו הרבה פעמים רכבים בחו"ל ומעולם לא עברנו בדיקות כל כך יסודיות. הנציג צילם את הרכב לפני לקיחתו מכל כיוון וכל שריטה הכי קטנה צולמה. כך היה גם בעת ההחזרה.

מעבר גבול מונטנגרו - אלבניה – מונטנגרו:

קודם כל, חובה להודיע לחברה על מעבר הגבול. יש תשלום נוסף על זה ומקבלים חותמת שהרכב יכול לעבור את הגבול על חוזה ההשכרה - אותו מציגים במעבר הגבול.

את מעבר הגבול ממונטנגרו לאלבניה עברנו ב- Border Crossing Hani i Hotit – Bozhaj.

נדרשנו להציג דרכונים, חוזה שכירות רכב עם חותמת אישור מעבר גבול וגרין פס של הרכב (פשוט מסרנו את המסמכים של הרכב והם השתמשו במה שהיו צריכים).

המעבר הראשון היה של מונטנגרו והמעבר השני של אלבניה. לישראלים לא נדרשת ויזה לאלבניה.

בחזור נכנסנו למונטנגרו דרך מעבר Border Crossing Muriqan – Sukobin.

הצגנו שוב את אותם מסמכים, אבל הפעם עברנו רק בבוטקה אחד.

אינטרנט:

בכל הטיולים האחרונים נעזרתי בסים אלקטרוני של איירלו והיה מצוין. לצערי, הפעם הוא לא תפקד טוב בכלל. רוב הזמן לא הייתה קליטה ובסוף נאלצנו להסתמך רק על הוואיפי במלונות כי רוב הזמן היינו בנסיעות ובטבע (אפילו בשקודר לא הייתה לנו קליטה). הוואיפי שלקחתי מחברת ההשכרה עבד רק במונטנגרו מסיבות ברורות. כנראה שעדיף היה לרכוש סים מקומי.

מזג אוויר:

מזג האוויר היה משוגע - בבוקר ממש חם, בצהריים גשמים ואחה"צ מתבהר שוב. ככה היה לנו כל הימים. כמובן שמזג אוויר זה עניין של מזל, אך רצוי להיות מוכנים לכל תרחיש.

זריחה התרחשה כל יום כבר ב5:00, אור אחרון קרוב ל21:00 בערב.

ניווט, כבישים ונהיגה:

לניווט רגלי במסלולים השתמשנו באפליקציית maps.me אופליין, לאחר שהורדתי מראש את המפות של אלבניה.

בנסיעות השתמשנו בגוגל מפות אופליין שלרוב תפקד טוב, אם כי לפעמים פספס בכמה מטרים את המטרה.

באלבניה אין הרבה כבישים שמקשרים בין מקום למקום. רוב הכבישים שאנחנו נסענו בהם היו כבישים עם נתיב אחד, ודי צרים. הכביש המוביל לטירנה היה כביש מהיר (90 קמ"ש) ושני נתיבים.

לרוב נסענו בכבישים צרים ופיתוליים במהירות נמוכה, ככה שכל נסיעה לקחה הרבה זמן.

כמעט כל הכבישים היו ממש בסדר, חוץ מהכביש לאגם קומני משקודר ש20 הק"מ האחרונים שלו בדרך לא סלולה, צרה וממש משובשת. לנו זה היה סיוט! ודווקא במקום כל כך תיירותי…

האלבנים שיהיו בריאים נוסעים בצורה ממש פרועה. עוקפים בפס הפרדה רצוף, נוסעים בנתיב הנגדי בלי שיש סיבה נראית לעין, נוסעים מהר בכבישים צרים, לא זהירים… אבל אם נתקלים אחד בשני בכביש צר הם סבלניים ומאפשרים מעבר.

נוכחות משטרתית נראתה מדי פעם בכבישים בין עירוניים.

מלונות:

בהתחלה חששנו מרמת המלונות, כי בעיקר בכפרים היה נראה שההיצע לרוב הוא של הוסטלים, גסטהאוסים ואכסניות. זה לא ממש הסגנון שלנו, לכן קצת נלחצנו. אבל הצלחנו בסוף לסגור מקומות לינה ברמה ממש טובה ובמחירים מצחיקים (45-60 יורו ללילה כולל ארוחת בוקר).

לינה ראשונה באמצע הדרך מעמק טת לשקודר - Deluxe Resort & Spa.

זו הלינה היחידה שלא סגרנו מראש, מהסיבה שתכננו לבקר באותו יום בעמק טת ולא ידענו אם נספיק לרדת משם לפני החשיכה או לא. העדפנו שלא להישאר לישון בעמק מהסיבה שהזמן שלנו היה קצר ורצינו להתקדם לעבר מקומות הביקור ביום המחרת ולהשאיר לנו פחות זמן נסיעה בבוקר.

כמובן שבדקתי מראש אופציות לכאן או לכאן, ובגלל שטיילנו מחוץ לעונה לא הייתה בעיה של מקום.

מדובר במלון 5 כוכבים, חדש ויפה. הכל היה מעולה החל מהיחס של הצוות, המקלחת, הוואיפי, ארוחת בוקר כלולה, בריכה גדולה, חניה חינם בשפע, מקלחת טובה.

חסרונות –

החדר היה קטן ולא היה קומקום חשמלי בחדר.

לינה שניה בשקודר - Hotel Luani Artë.

מלון פשוט מדהים! קיבלנו חדר ענק! חדר שינה, סלון, מקלחת מרווחת עם ג'קוזי ושני כיורים ומרפסת ענקית. השירות היה אדיב, הייתה חניה פרטית בחינם שזה פלוס גדול בעיר...

חסרונות -

1. לא היה פקק לג'קוזי וכשביקשנו הביאו פקק לא מתאים וכבר לא היה נעים לנו לבקש שוב אז וויתרנו על הג'קוזי.

2. הוואיפי תיפקד טוב בערב, אך בבוקר לא עבד ובזבזנו זמן יקר על זה, כי כמו שציינתי החיבור היחיד שלנו לאינטרנט היה במלונות.

לינה שלישית בעמק ולבונה - Bujtina Breezy.

סה"כ אפשרות טובה ביחס לחלופות.

מדובר במלון שמורכב מביתנים ובכל ביתן יש שתי קומות. הקומה התחתונה זה חדר יותר מרווח עם ספה, טלוויזיה, מטבחון, מקלחת מרווחת. החדר העליון הוא בעליית הגג והרבה יותר קטן ולא כולל את הדברים שציינתי בחדר התחתון.

חסרונות –

הזמנו בבוקינג את החדר התחתון אבל הביאו לנו את החדר העליון. לאחר שעשיתי בדיקה מול התמונות חזרתי לקבלה ואמרתי להם שכנראה נעשתה טעות כי זה לא החדר שהזמנו. אז העבירו אותנו לחדר התחתון. כמובן שתוך כדי קיבלנו הערה על כך ש"הישראלים מאוד אינטלגנטיים" (היה נשמע יותר כמו עקיצה על כך שביקשנו לקבל מה שהזמנו). לאחר מכן שמנו לב שהפקק בכיור סגור והחלו להצטבר בו מים, אך לא הצלחנו לפתוח את הפקק, ביקשנו עזרה מהקבלה, הרגשנו שהם איבדו את הסבלנות כלפינו, אבל שלחו מישהו עם מברג לפתוח.

ולסיום, כמו שציינתי הזריחה כבר ב5:00 בבוקר והיה יום ארוך לפנינו (חזרה למונטנגרו) אז רצינו לצאת כבר ב6:00, אך גילינו שהשער נעול ואנחנו לא יכולים לצאת. התקשרתי פעמיים למספר שמופיע בבוקינג של המלון ולא היה מענה. לאחר חצי שעה מצאתי טלפון נוסף בגוגל ואז ענו לי ובאו לפתוח.

לדעתי זה ממש לא בסדר לנעול את האורחים בצורה כזו. לפחות היו צריכים לשים שלט על השער עם השעות ומספרי טלפון או לספק מפתחות לאורחים כמו שעושים במקומות אחרים.

בקיצור, המקום סה"כ בסדר, אבל היחס ניתן לשיפור.

לינה רביעית בטיווט מונטנגרו - Pontus Luxury Apartments.

את הלילה האחרון בילינו קרוב לשדה התעופה כי הייתה לנו טיסת בוקר מוקדמת.

הדירה מרווחת מאוד ומאובזרת בכל טוב ובכל מה שצריך – חדר שינה, מרפסת, מטבח, פינת ישיבה, מקלחת, וואיפי טוב, בריכה פרטית וחוף פרטי.

אנשי הצוות מקסימים ממש וחיכו לנו אפילו שהגענו בשעה מאוחרת. סיפקו לנו מפתחות לשערים ודאגו להיות שם בשבילנו לצ'ק אאוט מוקדם בבוקר.

חסרונות –

המחיר היה קצת יקר לדעתנו לעומת התמורה. במיוחד שהגענו רק לישון ועזבנו מוקדם בבוקר. החוף בוצי ולא מזמין מאחר והדירה ממוקמת על תחילת האגם/מפרץ ולא בעומקו, אז מי שחשוב לו החוף עדיף שייקח לינה צפונה יותר.

החניה הפרטית קטנה וצרה והיה קשה לתמרן את היציאה ממנה עם רכב גדול. יתכן ועדיף כבר לחנות מחוץ למתחם, אבל הכביש שם צר אז גם בזה יש סיכון לפגיעה.

כסף:

המטבע של אלבניה הוא לק אלבני, אך בכל מקום שהיינו בו (מלונות, תחנות דלק, אטרקציות) קיבלו מאיתנו יורו. מה שכן, לפעמים החזירו עודף בלק אלבני.

כרטיס אשראי מתקבל רק במקומות מתקדמים כגון בתי מלון וכו'... אבל לדעתי עדיף לנהל הכל במזומן.

בטחון והאדיבות האלבנית:

הנושא הזה מדובר לא מעט מאחר ומדובר במדינה עם רוב מוסלמי. למרות זאת, האלבנים מאמינים בחופש דת ולכן אין סכנה לישראלים. מבדיקתי את הנושא לפני הטיול, נתקלתי בהרבה מטיילים ישראלים שטענו שהאלבנים אפילו "מעריצים" את ישראל והישראלים, והיחס כלפינו הוא אפילו טוב יותר.

קראתי גם שהכנסת האורחים של האלבנים היא משהו נדיר ושהם מאוד אוהבים לעזור.

אז האמת היא שלא נתקלתי במשהו יוצא דופן במקומות האירוח שלנו וגם בשטח, מה שכן הרגשתי באופן ממש מובהק זה שבכל מקום היו מאוד ישרים איתנו, בעיקר בעניין הכסף וההמרות מיורו ללק אלבני, לא ניסו לעקוץ או לרמות וחשוב לזקוף זאת לזכותם כי להרגשתי זה לא מובן מאליו.

הטיול עצמו:

יום 1 - עמק טת.

אחרי שאספנו את הרכב מחברת ההשכרה בשדה התעופה בטיווט, נסענו ישירות אל עמק טת.

רבות דובר על הכביש הזה בפורומים והקבוצות השונות, אך הופתענו ממש לטובה! כיום הכביש סלול עד החניה ממנה מתחילים את המסלול לעין הכחולה. להבנתי זה כביש חדש מאז אוקטובר 2022. אמנם הוא יחסית צר ופיתולי, אבל מסתדרים. בתוך הכפר ממה שראינו הכבישים עדיין דרכי עפר (אבל לא נכנסנו אלא ראינו מרחוק מפאת הזמן).

ככל שהתקרבנו יותר לעמק, ההרים החלו לבצבץ מכל עבר. מדי פעם עצרנו בתצפיות כדי לצלם.

כשהגענו לחניה בתחילת המסלול לעין הכחולה, נפרס מולנו מחזה מרהיב של ההרים והנהר שבצבע טורקיז עמוק (לא להתבלבל עם העין הכחולה שבדרום אלבניה – אלו שני מקומות שונים).

המסלול לעין הכחולה מתחיל ליד מסעדת לולש. בהתחלה על גבי אבני חצץ קטנות, ובהמשך בתוך היער על סלעים קטנים ושורשי עצים. המסלול כולל עליות וירידות לסירוגין. למיטבי לכת המסלול כנראה יהיה קל, אך לשאר האנשים הייתי מגדירה אותו ברמה בינונית.

ההלוך לקח לנו שעה ו20 דקות והחזור שעה.

בעומקו של המסלול יש קיוסק עם שתיה קרה ונוף מדהים. לא הרבה לאחר מכן יש פיצול של המסלול - אופציה ראשונה להמשיך ישר למעלה, ואופציה שניה לשבור שמאלה למטה. השילוט מראה את שני הכיוונים ואנו בחרנו לפנות שמאלה, אך זה הביא אותנו לחלק האחורי של העין הכחולה ואת המפל ראינו מהצד. קבוצת מטיילים שהיו לפנינו והמשיכו ישר בפיצול, הגיעו בסופו של דבר לעין הכחולה כשהם עם הפנים למפל ולכן הייתי ממליצה לעשות כמוהם ולא כמונו. למי שיש מספיק זמן וכוח כמובן אפשר לעשות גם את שתי הדרכים (בדרך שאנו הלכנו היה גם גשר עץ חמוד אז זה נחמד).

בתכנון היה לעשות גם את מפלי טת ותצפית Grunas אבל מאחר והעדפנו לרדת מהעמק על מנת לקצר את זמני הנסיעה ביום המחרת, לא הספקנו לעשות זאת.

ממליצה למי שיש מספיק זמן ללון בטת כדי למצות את המקום.

במסלול אידיאלי מבחינתי הייתי מבלה במקום לפחות יום וחצי.

הערה: לאלו מבינינו שאוהבים טרקים, ניתן לעשות את המסלול לעמק ולבונה שלוקח לפי השילוט כ6 וחצי שעות (בפועל כנראה ייקח קרוב ליום שלם) בפסגות הרי הבלקן.

*אין מעבר כלי רכב ישירות מטת לולבונה.

יום 2 - תצפית על אגם Bovilla, אגם Ulza וטירת רוזפה.

התחלנו את הבוקר בנסיעה לאגם בובילה. נסענו בכביש המהיר לכיוון טירנה. באזור Kamëz הנסיעה הייתה ממש קשה מבחינת עומס המכוניות והעירנות שהייתה נדרשת. בכיכרות בכלל היה מאתגר. כשיצאנו מהעיר הדרך כבר התאימה יותר לרכב שטח, למרות שראינו גם רכבים רגילים עושים את זה. הדרך הייתה דרך חצץ שנמשכה כמה קילומטרים עד שהגענו לכביש סלול, שגם הוא בקטע מסוים של כ3 ק"מ הפך לדרך עפר. כשמגיעים לגשר יש חניה עבור המכוניות הרגילות ומכאן ממשיכים ברגל בעלייה לא קלה בדרך עפר פיתולית, אלא אם כן יש לכם רכב שטח ואז ממשיכים איתו עד לחניה שליד מסעדת Bovilla.

הכניסה לתצפית כרוכה בעלות של יורו לאדם, תשלום במסעדה. בתחילת המסלול יש מישהו שעומד ואוסף את הקבלות. עלייה לתצפית במסלול משולב של טיפוס באבנים ומדרגות ברזל. במסעדה נאמר לנו שזה לוקח 10 דקות, לנו לקח 20 דקות כי עשינו את זה לאט. המקום לא לבעלי לב חלש ופחד גבהים, למרות שאנחנו גם פחדנו אבל התעלינו על עצמנו וזה היה ממש שווה את זה!

התצפית למעלה מ-ד-ה-י-מ-ה!!! שווה את המאמץ להגיע, גם של הנסיעה וגם של העלייה.

יש מרפסת תצפית תלויה לנוף המשגע של אגם בובילה וניתן לראות גם את דרך השטח העולה למסעדה. בנוסף, יש סלע גדול שהאמיצים יותר טיפסו עליו וזכו לתצפית נוספת. אני ניסיתי, אך לצערי לא הצלחתי לטפס גם מבחינה פיזית וגם הפחד לא תרם כאן.

בעלי רחפן יזכו לצילומים מטורפים!

בקיצור, זה אחד המקומות שהכי אהבתי בטיול וממליצה מאוד להגיע למי שיש רכב שטח ולא סובל מאוד מפחד גבהים.

*אגב, היו הרבה משאיות עבודה בדרך ונראה היה שהם עובדים על סלילת כביש מסודר, אז מי יודע, אולי בעתיד הקרוב הכביש כבר יהיה סלול לגמרי.

משם המשכנו לאגם Ulza. האגם עצמו לא מאוד מרשים, אך הדרך אליו הייתה יפה בכביש סלול היטב, והיו כמה מוקדי עניין בדרך שעניינו אותנו. כמו למשל גשר עץ מקסים מעל הנהר עם נוף פראי ומים בצבע מדהים. לצערנו בזמן הזה ירד קצת גשם והראות הייתה קצת פחות טובה.

לסיום עצרנו בטירת רוזפה. הגענו בשעה 17:30 אז לשמחתנו הייתה חניה חינמית ממש סמוך לכניסה. בעונה הזו המקום פתוח עד 19:00. עלות כניסה 3.5 יורו לאדם.

הנופים מהטירה היו משגעים, במיוחד בשעה הזו של היום כשהשמש נתנה אור רך לכל עבר.

יום 3 – אגם קומני, אגם Puka, כביש SH22 לעמק ולבונה.

אגם קומני היה נקודת התורפה שלנו בטיול הזה.

כל כך רציתי לשוט לShala river אבל לצערנו לא היה לנו מספיק זמן, כי צריך להקדיש לזה חצי יום לפחות.

האלבנים מכנים את שלה ריבר "התאילנד של אלבניה" ומתמונות שראיתי באינטרנט המקום באמת נראה מושלם! הטיולים שלנו תמיד קצרים כדי לא לכלול את שבת, לכן בכל טיול יש איזה משהו שמתפספס בגלל חוסר בזמן ומשאיר אצלי צביטה קטנה בלב והבטחה לשוב להשלמות – הפעם זה המקום הזה.

בכל יום יוצאת סירה לשלה ריבר מאגם קומני בשעה 9:30 (צ'ק אין כבר בשעה 9:00) ומגיעה למקום ב10:45. בחזור הסירה יוצאת משלה ריבר ב14:00 ומגיעה לקומני בשעה 15:30. מה שמשאיר 3 ורבע שעות לטייל, לשחות, לשבת במסעדה וכו'...

כדאי להזמין כרטיסים מראש באינטרנט כי ההבדל במחיר די משמעותי ויתכן גם שבעונה התיירותית הכרטיסים אוזלים מהר יותר.

הם מציעים גם אפשרות להסעה משקודר שלדעתי מומלץ לקחת כי 20 הק"מ האחרונים בכביש המוביל לקומני משובשים מאוד וזה היה מאתגר ולא נוח לנהיגה אפילו עם רכב שטח.

אגב, בשלה ריבר יש גם אפשרויות לינה למי שרוצה להעביר את הלילה.

אז חשבנו במקום זה לקחת את מעבורת הרכבים מקומני לפירזה – כך גם נרוויח שייט באגם וגם נחסוך יותר מחצי דרך אל ולבונה שהייתה היעד הסופי שלנו להיום. לצערי, כשנכנסתי לאתר ערב לפני והזנתי את כל נתוני הרכב, קיבלתי הודעה שאין מספיק מקום במעבורת ונאלצנו לוותר גם על זה.

למי שבכל זאת מעוניין בפרטים – המעבורת יוצאת כל יום מקומני בשעה 9:00 ומגיעה לפירזה בשעה 11:30. בחזור המעבורת יוצאת מפירזה ב13:00 ומגיעה לקומני ב15:30 (כמובן שלא חייבים לחזור באותו יום).

*בדיעבד במקום עצמו נאמר לנו שיכולנו לעלות על המעבורת, שהם רושמים באתר שאין מקום כדי שנזדרז להזמין יום יומיים מראש. וגם שיש מעבורת שיוצאת ב9 ויש עוד אחת ב12. באתר ראיתי רק ב9. בכל מקרה לא הייתי סומכת על זה ומציעה להזמין מראש, במיוחד בעונת התיירות שיותר עמוס.

בסופו של דבר בגלל שלא רצינו לוותר על המקום לגמרי, נסענו לאגם בנסיעה לא פשוטה, אך עם נופים יפים על נהר הדרין. כשהגענו ניגש אלינו בחור והציע לנו כל מיני אופציות לשייט. בחרנו בשייט פרטי של שעה בעלות של 50 יורו לזוג (25 לאדם). נאמר לנו שנראה 2 מפלים ומערה, בסוף ראינו רק מפל אחד. אחרי שהבנו שהשייט עומד להסתיים, שאלנו את המשיט מה עם המפל והוא לקח אותנו. אם זה חשוב לכם תוודאו עם המשיט מההתחלה (מי שמכר לנו את הכרטיסים הוא לא המשיט).

אגב, שייט פרטי לשלה ריבר עם שעה-שעתיים שהייה יעלה 130 יורו.

לאחר השייט נסענו ברכב לעמק ולבונה. נסיעה שתוזמנה לפי גוגל מפות ל5 שעות ללא עצירות. כל הדרך בנסיעה לא קלה, הררית ופיתולית מאוד. אבל לפחות לאחר שיצאנו מאזור האגם, הכבישים היו סלולים ברמה סבירה ואפילו טובה. כביש SH5 אפילו היה מספיק רחב לשני נתיבים. בגלל שהדרך מאוד ארוכה, סימנתי מראש נקודות עניין לעצירה. בכביש SH5 אין יותר מדי איפה לעצור, אבל בכביש SH22 יש הרבה נקודות עצירה לתצפיות, בעיקר על ההרים ועל נהר הדרין.

יש לקחת בחשבון שכביש SH22 יותר צר - בקושי מאפשר מעבר שני כלי רכב בו זמנית, והפיתולים בו לא נגמרים, כמעט ללא הפסקה לנסיעה ישרה בין פיתול לפיתול. מי שסובל מהדברים האלו זה לא בשבילו.

אציין את העצירות שהכי אהבתי במהלך כל הנסיעה:

1. עיירה מקסימה נורא שנקראת Puka. נראה שהיא גם די מפותחת ותיירותית לפי בתי המלון והשילוט באנגלית. יש שם פארק קטן עם אגם שנקרא על שם העיירה. הפארק הפתיע אותנו ממש לטובה וניכר שהושקעה שם הרבה מחשבה איך להפוך אותו למעניין, צבעוני ומושך. הטיול בפארק והקפת האגם לקחו לנו כשעה בנחת והרבה צילומים.

2. נקודה שנקראת בגוגל מפות MILISKA – תצפית יפה על ההרים ונהר דרין. כשתתקרבו חפשו את ספסל העץ הקטן כי גוגל מפות מזייף קצת בכמה מטרים וקל לפספס את המקום.

3. תצפית שנקראת בגוגל מפות Observation place – תצפית מדהימה על הנהר והסכר. התצפית הכי יפה לדעתי בכביש הזה.

אל ולבונה כבר הגענו בסביבות 19:30 וירד גשם אז הלכנו ישר למלון.

יום 4 – מפל ולבונה (אלבניה), סווטי סטפן (מונטנגרו).

יצאנו כבר ב6:30 בבוקר למפל ולבונה. בגלל שהיינו עם רכב שטח המשכנו קצת בנסיעה על החצץ עד שנתקלנו במעבר הנחל והחלטנו לעצור ולהמשיך ברגל. זה חסך לנו בערך עוד 20 דקות של הליכה.

הדרך עצמה הייתה מדהימה כשבהרים סביבנו ביצבצו שלוגיות בשפע.

המסלול לא כל כך קל ולקראת הסוף גם הצריך מעבר על בולי עץ מאולתרים מעל זרימת המים. הייתי מגדירה אותו בדרגת קושי בינונית-קשה, תלוי במידת הכושר שלכם.

באינטרנט ראיתי שכתבו שניתן לקחת מיניבוס עד קפה עמנואל ומשם זה רבע שעה הליכה. אז כמובן שבשעה המוקדמת שיצאנו זו לא הייתה אופציה, אך גם כששאלנו בחזור בקפה אם אפשר לחזור עם המינימוס הם טענו שאין דבר כזה. גם ההליכה משם למפל לא לקחה לנו רבע שעה אלא 40 דקות. כשהגענו למפל היה שלב שכבר לא יכולתי להתקדם על הסלעים כי הם היו מלאים במים.

אמנם ראיתי מפלים יותר מרשימים מזה, אבל הייתה חוויה.

סך כל המסלול לקח לנו שעה ו50 דקות בהלוך ושעה ו10 דקות בחזור.

אחרי המסלול למפל התחלנו את החזרה למונטנגרו. חשבנו בהתחלה לחזור לפחות במעבורת, אבל הכביש המשובש מקומני ממש הרתיע אותנו והחלטנו לחזור באותה הדרך שבאנו. אמנם גוגל מפות מראה שאפשר לנסוע מולבונה לאזור פלאב במונטנגרו, אך לאחר שביררתי, אין שם באמת מעבר רכב ובטח שלא מעבר גבול.

העניין לא היה פשוט כלל, מדובר על נסיעה של 6 וחצי שעות ללא עצירות. אבל המזל שלנו היה שלא נסעו בכביש הרבה מכוניות, וכל הזמן היו תצפיות יפות שעצרנו בהם.

בתור התחלה עצרנו בכל המקומות בעמק עצמו שלא הספקנו לעצור בהם אתמול כשהגענו בגלל מזג האוויר והשעה.

נקודות בגוגל מפות ששווה לעצור בהן לדעתי:

1. הנקודה Mulliri i Vjetër i Valbonës – טחנה ישנה בנויה מאבן וגשר עץ מעל זרימת הנהר היפה.

2. הנקודה Valbonë River – זרימת נהר ולבונה בצבעי טורקיז לצד קירות הקניון המרשימים.

3. הנקודה Ura e Shtrejtit – תצפית על הנהר מעל גשר הרכבים.

מעבר לזה יש עוד נקודות עצירה מהממות שלא מופיעות בגוגל מפות, פשוט לעצור איפה שיש מפרץ עם נוף יפה.

עזבנו את ולבונה והתחלנו בנסיעה ישירה למונטנגרו. לקראת הצהריים, כשאנחנו בשיא הגובה, ליוותה אותנו סופת ברקים אדירה. זה היה ממש מפחיד כי היינו בהרים וראינו את הברקים מולנו (לא רק את האור, אלא גם את הזיגזגים) ובגלל הפיתולים זה היה מאתגר.

אך היה במחזה הזה גם משהו עוצמתי שלא רואים כל יום, ואפילו הצלחתי לצלם את מופע הגשם המדהים הזה. כשירדנו מההרים ונסענו במישור, מזג האוויר התבהר וככל שהתקדמנו בכיוון נסיעתנו השמש יצאה במלוא הדרה.

לסיכום הכביש, הנהיגה בכביש הזה לא פשוטה ואפילו קשה, במיוחד למי שלא מיומן בדרכים כאלו.

למי שסובל מנסיעה בדרכים פיתוליות הייתי מציעה לוותר על הנסיעה בכביש ולקחת את המעבורת במקום.

למי שמורגל בנסיעות כאלו ואינו סובל, ממליצה לעשות את הדרך הזו לפחות לכיוון אחד (הלוך או חזור) כי היא באמת מהממת ועם כל הנופים שרואים משם זה שווה את המאמץ!

את סוף היום שלנו העברנו במונטנגרו.

לאחר מעבר הגבול נסענו בכביש M2.4 על שלל תצפיותיו על הים האדריאטי.

העצירה האחרונה שלנו להיום הייתה באי סווטי סטפן. יש כמה אפשרויות לחניה, חלקן חינמיות אך מצריכות קצת הליכה. בחרנו לחנות בחניה הכי סמוכה לאי בעלות 2 יורו לשעה. החניה לא גדולה ובעונת התיירות סביר להניח שהיא תהיה מלאה. טיילנו לאורך החוף והגשר אל האי. השעה הייתה שעת שקיעה, מה שהוסיף לדעתי עוד חן למקום. טיילנו כשעה, אך אם היה לנו עוד זמן לפני החשיכה, היינו ממשיכות לטייל.

בדרך לדירה עצרנו בתחנת דלק בבודווה והכנסנו את הרכב לשטיפה בעלות 4 יורו. מדהים שאלו המחירים.

למחרת לפני טיסת הבוקר שלנו, טיילנו כשעה לאורך החוף של טיווט. אין ספק שלמקום הזה יש המון מה להציע.

לסיכומו של דבר, אלבניה מדינה יפה מאוד! יש בה הכל מהכל. אחד הדברים שהכי הדהימו אותנו זה הצבעים של המים, פשוט עוצר נשימה. מזג האוויר קצת משוגע, והכבישים עדיין טעונים שיפור, אך נראה שהם עובדים על זה. האנשים נחמדים והערכתי מאוד את היושר שלהם. המדינה זולה ומתאימה במיוחד למי שמחפש טיול בתקציב נמוך, מבלי להתפשר על התמורה.

הייתי שמחה אם היו לנו עוד כמה ימים שם כדי למצות יותר את האזור, בטוחה שהיינו מגלות עוד מקומות מפתיעים. וכמו כל טיול, מקווה שאחזור מתישהו להשלמות 😊.

כרגיל, מקווה שנהניתם איתי ואני כאן לכל שאלה!