שלכת אהובתי - רומניה בסתיו 2018

אוקטובר מתקרב ואיתו הסתיו והשלכת, וזו הזדמנות נפלאה להיזכר בטיול השלכת שעשינו ברומניה.

רומניה מתאפיינת באחת השלכות היפות שנתקלתי בהן במדינות אירופה.

הקדמה:

סתיו זוהי התקופה הכי אהובה עלי בשנה.

החל באוויר הקריר ונעים, הסוודרים שנשלפים מהארון וכלה בעלים המשנים צבעם ויוצרים בליל של צבעוניות המקשטת את העיניים, ובעיקר את הלב.

בכל שנה אני בוחרת יעד חדש, בו אטייל לצד עצי שלכת, אדרוך על העלים המפצפצים וארגיש פרפרים בבטן מרוב התרגשות.

לאחר הרבה מאוד התלבטויות והחלפת 3 יעדים, נבחרה רומניה עם הרבה חששות.

הסיבה לחששות היא שקראתי דעות חלוקות לכאן ולכאן. בעקבות זאת נסעתי עם מעט מאוד ציפיות, ואגלה זאת כבר מעכשיו, הופתעתי בהחלט לטובה!

מאחר ורומניה מאוד גדולה והמהירות המותרת ברוב הכבישים מגיעה במקסימום ל70 קמ"ש, בחרנו להתמקד בעיקר באזור אחד-בראשוב.

פרטים טכניים:

טיסות:

טסנו ל-5 ימים מלאים עם אל על לבוקרשט. הטיסות הוזמנו כחודשיים מראש דרך אתר skyscanner, ולשם שינוי יצאו בזמן גם בהלוך וגם בחזור.

מלונות:

את כל המלונות הזמנו דרך בוקינג.

לילה ראשון- Hotel Pestera בהר בוצ׳ג׳.

לילה שני- Radsor hotel ברשנוב.

לילות שלישי ורביעי- Drachenhaus בפויאנה בראשוב.

כולם היו מלונות טובים במחירים מעולים.

רכב:

שכרנו מסיקסט אחרי שבדקתי כמה הצעות. שלהם הייתה הזולה ביותר וכללה ביטוח *ביטול* השתתפות עצמית (לא לוותר על זה ברומניה).

ניווט:

מעט מאוד באמצעות אפליקציית here שלא תפקדה כל כך טוב בניגוד לטיולים קודמים, והרוב באמצעות גוגל מפות אוף ליין.

המסלול:

יום א׳ 14.10.18

אספנו את הרכב מהשדה. פעם ראשונה שקיבלתי בדיוק את הרכב אותו הזמנתי ולא רכב דומה מאותה קבוצה. הרכב לא היה ממש חדש ועם 20,000 ק״מ. סביר מאוד לרכבים ברומניה. בחברת ההשכרה הזהירו אותנו לבל ניסע בדרכים שאינם סלולות, קרי דרכי עפר, כי הביטוח אינו מכסה נזק למרכב תחתון. די מצחיק בהתחשב בעובדה שיש להם המון דרכים כאלו, ולעיתים הן הדרכים היחידות.

חניון הרכבים של רוב החברות נמצא מחוץ לשדה התעופה, לכן יש שאטלים שמסיעים מהשדה לחניון ולהיפך. החניון נקרא Air Parking ולשם גם צריך להחזיר את הרכב בסיום ההשכרה. השאטל חיכה לנו ביציאה, כך שלא הצטרכנו במקרה הזה לחכות. הנציג עבר על הרכב בקפדנות וסימן כל פגיעה שהייתה ברכב (והיו לא מעט).

משם התחלנו את הטיול ונסענו לכיוון המלון הראשון.

בדרך ראינו עצי שלכת לא מרשימים במיוחד. חששנו שזה מה שנראה כל הטיול, אך בהמשך, לשמחתנו הרבה, התבדינו.

התכנון היה לעצור באגם בולבוץ׳ הנמצא בדרך, וגם לבקר במערת ילומיצה הנמצאת כ-10 דקות הליכה מהמלון.

בפועל, היינו מהבוקר ועד הערב, בדרך למלון.

יצאנו מהשדה ב11:00 ונסענו להר בוצ׳ג׳. בדרך עברנו דרך סינאיה הנפלאה. בהתחלה נסענו על כביש 71 עד שהגענו לצומת T ושם האפליקציה הורתה לנו לפנות ימינה. עלינו על ההר בדרך מקסימה וצבעונית עד שהגענו לפיצול ובראשו בקתת הרים ומסעדה.

המשכנו לאן שהאפליקציה כיוונה, וראינו את כולם מפרססים חזרה. ישנו מחסום-הכביש נסגר עקב שיפוצים. זה השלב שבו האפליקציה השתגעה. היא לקחה אותנו לכביש הצמוד (הפיצול השני), אבל הוא לא הוביל לשום מקום למרות שהיה מהמם. אגב, היו שם עשרות רבות של רכבים מקומיים, חונים בצפיפות בדרך עפר. כנראה היה שם מוקד עניין כלשהו.

מתוסכלות חזרנו חזרה למסעדה ושאלנו אנשים כיצד להגיע. הם הסבירו לנו שהכביש חסום עקב שיפוצים והדרך השנייה ארוכה ומשובשת. לצערינו, כבר הזמנו את המקום מראש וגם מאוד התלהבתי בתחילה מעצם הרעיון ללון במלון על ראש ההר המוקף עצים. אז התחלנו בנסיעה שכללה חזרה לכיוון סינאיה, הדרמה לכפר moronei ועליה חזרה כש20 ק״מ זו נסיעה בדרך עפר (שיקשקנו מחברת ההשכרה).

טעינו בדרך כל כך הרבה פעמים שכבר הפסקתי לספור. בחלק מהפניות היה שילוט ולא היינו אמורות להתבלבל, אבל התבלבלנו בכל זאת עם השילוט למערת (Pestera) ילומיצה. האפליקציה לא עבדה וניווטנו את דרכנו כמו פעם- בעזרת הרבה אנשים טובים, שלפעמים סתרו אחד את השני וגרמו לנו להסתובב סביב עצמנו. בשלב כלשהו, לקראת שקיעה, הגענו לאגם בולבוץ׳. שמחתי שלפחות יכולתי להגיד לעצמי שהיום הזה לא היה לגמרי בזבוז. עצרתי לכמה תמונות מהירות, והמשכנו הלאה.

החושך התקרב, אין לנו מושג איפה המלון, כמה דרך נשארה עוד ואני נוהגת כבר 7 שעות ברציפות! הדבר האחרון שמתחשק לי זה לנהוג בתוך היער בחושך ובדרך לא סלולה.

אני זוכרת שמתוך ייאוש התחלתי להכין את עצמי שאת הלילה הזה נעביר במכונית.

בסופו של דבר הגענו למלון ב18:30, בדיוק בשקיעה.

המלון עצמו היה יפה, אך החדרים היו קטנים ובמקלחת היה זרם חלש.

לדעתי, הם היו צריכים ליידע אותנו מראש ולאפשר לנו לבטל את ההזמנה. במיוחד כשידעו על זה לפני.

אחרי הניסיון המר שהיה לי עם האפליקציה here הורדתי במלון (באמצעות הWIFI) את המפה של כל האזור בו נצטרך לנסוע במהלך הטיול מגוגל מפות, וכך השתמשתי בו אוף ליין. תפקד נהדר. החיסרון היחיד היה שבניגוד לhere הוא לא הודיע מה המהירות המותרת בכבישים.

יום ב׳ 15.10.18

מערת ילומיצה, אגם Bolboci, תצפית Podul Cu Florile

יצאנו בשעה 9 וחצי ובחוץ מינוס מעלה, למרות השמש. זה משהו שליווה אותנו לכל אורך הטיול. התברכנו במזג אוויר מעולה! הייתה שמש כל השבוע, אך הבקרים והערבים קרים מאוד. השעות הנעימות הן שעות הצהרים החמות.

הלכנו ברגל למערת ילומיצה (Pestera Ialomitei). זוהי מערה שבפתחה כנסיה ובהמשכה עמדת התשלום. כניסה עולה 10 ליי למבוגר ו5 ליי לסטודנטים או פנסיונרים. בחורף שעות הפתיחה הן בין 9:00-16:00.

מקבלים אסימונים כדי לעבור בשער ואז יש שולחן עליו מונחות מבחר של קסדות.

הקסדות אינן להמלצה בלבד, אם לא תשימו אותן, אתם תפגעו! לעיתים הדפנות במערה מאוד נמוכות ודופקים את הראש גם אם מאוד משתדלים שלא.

יש מצלמות בכל מקום כדי לעקוב במידה ומישהו נפגע.

במערה די הרבה מדרגות לכן שימו לב שאתם מסוגלים לכך. לפעמים הן מאוד צרות, יש להיזהר לא להחליק כפי שקרה לי.

אנחנו נהנינו מאוד מהמסלול. בשלב כלשהו מתחילים לשמוע את זרימת המים ובסוף יש מפלון חמוד (לא לצפות ליותר מדי).

הגענו מוקדם בבוקר והייתה לנו את המערה רק לרשותנו. כשיצאנו כבר ראינו קבוצה גדולה של אנשים נכנסת. סה״כ המסלול במערה הלוך וחזור לקח לנו כשעה.

באזור יש עוד הרבה מסלולי הליכה, חלקם לאורך הנחל הזורם, אבל היו לנו תכנונים אחרים להיום לכן נאלצנו לוותר.

מהמערה נסענו לתצפית בפסגת podul cu florile.

בדרך הקפנו שוב את אגם בולבוץ' היפה וזכינו לשלל תצפיות מכיוונים שונים.

מהאגם ישנה דרך המתחילה מבקתת בולבוץ' של 4 ק״מ לפסגה. זוהי דרך עפר שמתאימה לרכבי 4x4, לכן עצרנו בתחילתה ועלינו אותה ברגל. הדרך לא קשה במיוחד, אם כי היא כולה בעליה, אך די מתונה חוץ מלקראת הסוף. ההלוך לקח לנו שעה ו-3/4 והחזור קצת פחות כי זו ירידה. ככל שהתקרבנו לפסגה, הנוף הלך והתעצם. בסופו של דבר הגענו לתצפית על האגם. היה מדהים! חוויה מעצימה ונפלאה.

בירידה חזרה פגשנו רכב עם מדריך וקבוצת ישראלים. כנראה שאלו שלוקחים טיול ג'יפים ליום בהר, מגיעים לתצפית במסגרת הטיול כי זהו מקום שידוע בעיקר למקומיים.

ויתרנו על המפלים בבושטני בגלל חוסר הזמן ונסענו משם ישירות ללינה ברשנוב. המלון היה ברמה גבוהה מאוד! הכי טוב שהיה לנו הטיול. הוא שוכן לא רחוק ממצודת רשנוב. ביקשנו חדר עם נוף למצודה וקיבלנו.

יום ג׳ 16.10.18

קניון זרנשטי (Prapastiile Zarnestiului), מצודת רשנוב, תצפית Bisericuta Paganilor

את היום התחלנו בנקיק זרנשטי. ההנחיות הן להגיע עם הרכב עד המחסום ומשם להמשיך רגלית. אנחנו עצרנו בחניה גדולה בדיוק היכן שהייתה פניה שמאלה למג׳ורה, מכיוון שהרגשנו שהדרך נעשית משובשת מדי (דרך עפר).

הנקיק היה מקסים בצבעי השלכת שלו! אך מים לא ממש זרמו שם. הלכנו כשעה עד שפגשנו בדפנות המרשימות של הנקיק והדרך החלה להעפיל מעלה. החלטנו לשמור כוחות להמשך היום וחזרנו חזרה.

הערה: קראתי לפני כן שכניסה לנקיק עולה 10 ליי, אך לא הייתה שום עמדת תשלום.

משם נסענו למצודת רשנוב. רצינו לעלות ברכבל קרונית שמחובר למסילה (נמצא במרכז העיר), אבל הגענו לחניה של ההסעה ע״י טרקטור. החניה חינם וההסעה עולה 5 ליי לאדם הלוך וחזור. בפועל אפשר לעלות עם הטרקטור ולרדת ברגל. זה עניין של 5 דקות והדרך יפה ונעימה. התחנה הראשונה של הטרקטור עוצרת בפארק דינו, אז לשים לב ולא להתבלבל ולרדת.

אחרי שיורדים יש עמדת תשלום כניסה למצודה. כניסה עולה 12 ליי למבוגר. המצודה די נחמדה. נשקף ממנה נוף יפה, אבל במצודה עצמה אין מה לראות. בניגוד לדוגמה למצודת ספיש בה ביקרנו בסלובקיה.

אחרי המצודה נסענו לכיוון פויאנה בראשוב. הכביש הזה היה הכביש עם השלכת הכי יפה שראינו כל הטיול!

בדרך עברנו לצד מערת הנטיפים של רשנוב. מקום מאוד תיירותי לאור מספר האנשים והרכבים שעמדו שם.

המשכנו עוד קצת ועצרנו במפרצון חניה במקום שנקרא בגוגל מפות Taramul Elfilor.

התחלנו במסלול לעבר תצפית ליד Bisericuta Paganilor.

ההגדה מספרת שלאחר מתקפה עקובה מדם על מבצר רשנוב, רק קבוצה קטנה של אבירים טורקים שרדה. מחשש שייתפסו הם נמלטו ליער ושרדו במערה. לאחר שבילו זמן מה ביער הם בנו מזבח במקום, ומכאן שמו המיסטי.

המסלול פחות מוכר ומתוייר אפילו מבחינת המקומיים, וחבל כי הוא נהדר. היינו לבד כל המסלול. המסלול פס כחול, עובר ביער מרשים מאוד, ולפי גוגל אמור לקחת 40 דקות הליכה לכיוון. הסימון מצוין ויש לעקוב אחריו כי קל לטעות. התחלנו את המסלול כשהיער סביבנו בוער בצבעי צהוב-כתום. מה שגרם להרבה עצירות צילומים. בשלב כלשהו הבנו שאנחנו לא מתקדמות בקצב טוב (השתמשנו בגוגל מפות לעקוב אחר המסלול) והחושך עלול להשיג אותנו בטרם נסיים את דרכנו.

הגברנו את הקצב, במסלול שדרגתו בינונית. הרבה עליות ומורדות, לעיתים מאוד חדות. לרגעים מסוימים העצים הפכו פתאום ירוקי עד. הם סגרו עלינו והחשיכו את הדרך שהזכירה לנו סיפורי אגדות על יערות מכושפים. בהמשך מגיעים לפיצול- משולש צהוב, עוד 10 דקות למקום שאליו אנחנו רוצות להגיע. המשכנו במהירות עד לשלט שמורה שהגענו. בפועל, לא היו שם שרידים מהמקדש או איזשהו סוג של מבנה. מה שכן היו אלו אבנים גדולות מאוד. התחלתי לחפש את התצפית שכל כך חיכיתי לה, ומבחינתי הייתה אמורה להיות אחת מנקודות השיא של הטיול. ניסיתי להמשיך במסלול, אך לא ראיתי את התצפית (למי שמעוניין יש מערה קטנה בהמשך, ניתן לעשות סיבוב עד שחוזרים שוב לפיצול). בניסיון אחרון החלטתי לבדוק שביל קטן וצר, לא מוסדר, שנראה שהלכו בו. אם זה לא שם, חוזרים חזרה כי החושך נושף בעורפנו.

אז האיר לי מזלי ומצאתי את התצפית. היא נמצאת מצד שמאל של האבנים הגדולות. מבין העצים אפשר לראות שהיער נפתח וללכת לכיוון הזה. זוהי אחת התצפיות המדהימות שזכיתי להיות בהן. להתבונן, לנשום אוויר ולהבין עד כמה עצום ואינסופי הטבע בעולם שלנו.

בילינו כחצי שעה בתצפית ושבנו בחזרה על עקבותינו.

את ההלוך עשינו בשעה ו-10 דקות. את החזור ב50 דקות. אני מודה שזה המקום היחידי שבו באמת חששתי שייצא לי דב מאיזו פינה.

משם המשכנו ללינה בפויאנה בראשוב.

יום ד׳ 17.10.18

אבני סולומון (Pietrele Lui Solomon), גן הוורדים (Parcul Trandafirilor), אגם נואה (Lacul Noua), הר טמפה, קניון Coresi

בבוקר נסענו מפויאנה בראשוב למקום שנקרא אבני סולומון ונמצא בפאתי בראשוב.

הדרך הייתה יפהפייה. ביציאה מפויאנה בראשוב, היו מפרצוני חניה גדולים ומשם רואים את השלט של בראשוב על ההר. כשאנחנו עברנו שם בהלוך השמש עדיין לא האירה מספיק על מנת שניתן יהיה לראות את השלט בבירור. בחזור חזרנו ממש לקראת החשיכה לכן את השלט ראינו היטב, אך ההרים כבר נצבעו שחור.

הגענו ליעד וחנינו בחינם בחניה הגדולה לפני המחסום. זה מקום מאוד מוכר למקומיים. יש ימים שיכול להיות מאוד עמוס שם. הם נוהגים לעשות שם ׳על האש׳. מצויים במקום לא מעט שולחני פיקניק בדיוק לצורך זה. כשאנחנו היינו כמובן שלא היה עומס. מהחניה מתחילים שני מסלולים:

1) הדרך הישנה לפויאנה בראשוב.

2) מסלול אבני סולומון.

התכנון המקורי שלנו היה לעשות את המסלול הראשון, זה מסלול שעובר ביער ומגיע עד לריזורט בפויאנה בראשוב. משם יש אפשרות לחזור חזרה ברגל או לקחת אוטובוס ולחזור איתו למיקום סמוך לחניה. המסלול היה נראה מדהים בשלכת דרך תמונות שראיתי בגוגל, אך מכיוון שכבר עשינו כמה מסלולים דומים, החלטנו ללכת דווקא על המסלול השני שעובר לצד נחל זורם, ואת זה עוד לא היה לנו הטיול. כמובן שגם במסלול הזה נהנינו מצבעי השלכת, וגם הוא מגיע בסופו לריזורט. אבני סולומון אלו המצוקים שרואים בתחילת המסלול.

ההגדה מספרת כי סולומון היה מלך הונגרי שנרדף ע"י אויביו. בניסיון לברוח, הוא קפץ מעל העמק בזמן שאויביו מתו בתהום.

הלכנו בצורה נינוחה כשעה, נהנינו מרחש המים הזורמים לצידנו, ואז חזרנו באותה הדרך.

הערה:

במסלול הזה, כמו בהרבה מקומות אחרים, ראינו רומנים שמגיעים במיוחד עם גלונים ריקים ששלפו מרכבם, וממלאים אותם במים היוצאים מן ההרים. דרך מצוינת לחסוך כסף ולהרוויח מים צלולים וטעימים :)

בתכנון היה לעלות ברכבל מהר טמפה ולעשות תצפית על האזור, אך החלטנו שעשינו כבר מספיק תצפיות ואת היום הזה נקדיש לעיר. היעד הבא היה גן הוורדים בבראשוב.

בדרך טעינו בפניה והגענו למקום עם שלכת מרהיבה והמון מטיילים. מרוב עומס ומחשש לבזבז זמן עשינו פרסה וחזרנו לדרכנו. הגענו לגן הוורדים וחנינו חינם בחניה פרטית שפרוסה לאורך הכביש, זאת לאחר שביקשנו רשות לחנות והצענו גם לשלם. הגן בתקופה הזאת קצת יבש, אבל האנדרטה ליצחק רבין ניצבה שם בגאון.

צילמנו כמה תמונות והמשכנו אל היעד הבא.

היעד הבא היה אגם נואה הנמצא ליד פארק אוונטורה. מקום די נחמד. אפשר לבצע שייט באגם בסירות פדלים. מזכיר מאוד את הירקון שלנו. בפארק ישנם שולחנות פיקניק ובורות מוכנים לביצוע ׳על האש׳. כשאנחנו היינו שם בשעת צהריים מוקדמת, כבר היו די הרבה מקומיים שערכו שם ארוחת צהריים. למי שמעוניין, ניתן להיכנס לשבילים בין עצי הפארק ויש גם אומגה שעוברת מעל האגם.

עשינו סיבוב קצר סביב האגם, ועדיין המשכנו לחשוב על המקום המקסים שאליו הגענו בטעות. החלטנו לחזור לשם.

מסתבר שהמקום הזה, הוא בדיוק הר טמפה שעליו החלטנו לוותר בתחילת היום!

המקום די עמוס במטיילים, אבל במזל הצלחנו למצוא חניה. החניה היא בחינם. טיילנו בשדרה בין העצים והספסלים ונהנינו משלכת צהובה נהדרת. ישנם מספר מסלולים, אך עייפנו מטיפוס ההרים. כמובן ישנו גם הרכבל, עליו עדיין החלטנו לוותר.

מהר טמפה המשכנו לקניון קורסי בעיר. חניה גדולה מצויה בחינם. בקניון אפשר למצוא את רוב חנויות המותגים המוכרות, כמו גם כמה מקומיות. המחירים לדעתי היו ברובם נוחים. אפשר בהחלט למצוא מציאות.

כשהיינו בקניון חישבתי דרך גוגל מפות כמה זמן ייקח לנו לחזור למלון, על מנת לדעת כמה זמן יש לנו לשהות בקניון לפני שיחשיך. מסתבר ששם המלון שלנו די נפוץ והוא חישב לי את זמן ההגעה למלון בבראשוב במקום בפויאנה בראשוב. מה שגרם לנו בסופו של דבר לטעות ולהגיע למלון ממש באור אחרון. לא מומלץ.

יום ה׳ 18.10.18

ארמון פלש (Peles castle), פארק הרסטראו (Parcul Harstrau)

מאחר וידעתי שהיום חוזרים לבוקרשט, למודת ניסיון, החלטתי להכניס פחות אטרקציות ללוח הזמנים ולטייל יותר בניחותא.

נסענו מפויאנה בראשוב לארמון פלש בסינאיה. זהו המקום הראשון והיחיד הטיול, בו נדרשנו לשלם חניה בסך 15 ליי. למי שמעוניין לחסוך את דמי החניה, יכול לחנות בחניות מסומנות על הכביש, ממש לפני הפניה לארמון, אך אז נדרשת הליכה של כ20 דקות בעליה (ראינו אנשים שעשו זאת).

הארמון, כידוע, מאוד מתוייר. ודי בצדק, הוא יפהפה.

כניסה עולה כ30 ליי וצילום עוד כ35 ליי. יש לבדוק את שעות הפתיחה מראש. אנחנו רק הסתובבנו בגנים בחינם. הגנים די קטנים ולא ממש מרשימים, לדוגמה, בהשוואה לארמון לינדרהוף בגרמניה. הסתובבנו שם כשעה ומשם המשכנו ישירות לבוקרשט.

מאפליקציית הניווט ביקשתי שתביא אותי לאגם הרסטראו ולכן הגעתי לכניסה צפונית ופחות עמוסה, אבל גם פחות מעניינת. חנינו על הכביש בחינם, אך אח״כ גילינו שניתן להיכנס עם הרכב ממש לתוך הפארק ולחנות גם שם בחינם.

טיילנו קצת על הטיילת לאורך שפת האגם, אך הכיוון לא איפשר תמונות מיטביות ודי השתעממנו.

התלבטנו מאוד אם לקחת סיכון ולנסוע לאחת הכניסות הראשיות לפארק. חששנו להיכנס לעיר, להסתבך בעומסים ובחניה, ולבזבז את הזמן.

בסופו של דבר החלטנו ללכת על זה ושמחנו על כך מאוד. לא נתקלנו בעומסים מיוחדים, הפארק לא נמצא במרכז העיר. חניה מצאנו שוב בחינם ליד המוזיאון. נכנסו מהכניסה שמול שער הניצחון. זה בהחלט הצד המעניין יותר של הפארק.

למרות שניסיתי שלא לחזור על הטעות שקרתה לנו בגינה האנגלית במינכן בשנה שעברה, שאז הגענו לפארק מאוחר ולא נותר לנו מספיק זמן ליהנות בו, בעקבות הנסיעה לאגם, בזבזנו זמן יקר ולכן לצערי שוב לא נותר לנו יותר מדי זמן בפארק.

הפארק גדול מאוד ויפה. יש שדרות עצים וספסלים, דוכני מכירה, גינה בוטנית קטנה (מתוחמת בגדר, יש שומר/ת ליד הכניסה ושעות הכניסה אליה מ7:00-22:00), מזרקות, גשרונים מעל האגם ועוד...

כשהיינו שם השלכת הייתה בשלבי התחלה והרוב היה עדיין ירוק.

משם המשכנו לשדה התעופה. לקחנו מספיק מרווח זמן לתדלוק ושטיפה, כי רצינו להחזיר רכב נקי אחרי כל האזהרות שקיבלנו מחברת ההשכרה.

שטיפה עלתה 12 ליי והספקנו להיות האחרונות. בשעה 18:30 כבר ירד התריס.

מבחינת הדלק, העלות זולה יותר מבארץ. בכל הטיול צרכנו טנק ורבע של בנזין בעלות של כ250 ליי.

טיפים כלליים:

מזג אוויר- אנחנו זכינו למזג אוויר שמשי בכל הימים, אך בכל זאת, בעונה הזאת כדאי להתלבש בשכבות.

בבקרים ובערבים מאוד קר. השעות החמות והנעימות נעות בין 12 ל3 אחה״צ. בשעות האלו לבשנו חולצה דקה ובשאר הזמן לבשנו מעל ג'קט או מעיל.

נהיגה- רבות דובר על הכבישים ברומניה. אישית, ציפיתי לגרוע ביותר והופתעתי לטובה. לפחות באזורים בהם אנחנו נסענו, רוב הכבישים היו סלולים וברמה טובה. היו כמה קטעים שלא היו סלולים כמו בדרך למלון הראשון או בתחילת כמה מסלולים שעשינו, אבל בגדול היה בסדר גמור.

כיכרות- יש שני סוגי כיכרות ברומניה:

1) אלו הלא ברורות שקל לפספס שזו כיכר בכלל.

2) הגדולות והעמוסות שקשה להשתחל אליהן.

רמזורים- גם כאן לדעתי לרומנים יש מה לשפר:

1) לרוב, יש רק רמזור אחד וכדי לראות אותו יש לעצור במרחק גדול מהצומת.

2) הסימון לא תמיד ברור. חשוב מאוד לשים לב לנתיבים שעומדים עליהם. בניגוד לישראל, אין שלט מעל הרמזור לאיזה כיוונים הוא מתייחס.

3) פנייה ימינה תמיד ברמזור ירוק מהבהב, מה שאומר שברגע שרואים שהצומת פנויה, ניתן לפנות. שימו לב שאם אתם לא מתכוונים לפנות ימינה, אל תעמדו בנתיב הימני.

לסיכום,

הגענו עם מעט מאוד ציפיות לרומניה ונכונה לנו הפתעה גדולה. רומניה יפה! היא אמנם לא שופעת מים כמו שאני אוהבת, לפחות בעונה הזו, אבל יש בה המון מה לראות.

הרומנים שאנחנו נתקלנו בהם, רובם היו מסבירי פנים ועזרו לנו בכל מה שהצטרכנו. במידה והיו מחסומי שפה, הם נעזרו בסימני ידיים או במקומי אחר דובר אנגלית. המסלולים שבהם הלכנו היו מסומנים ברמה טובה. בהחלט הוסרו ממני הרבה חששות ופחדים שהתקבעו במוחי מחוויות שליליות של ישראלים אחרים.

בפעם הבאה מקווה לחקור איזור אחר ברומניה.

תודה שקראתם וניפגש בטיול הבא :)