מונטנגרו - הרים ואגמים

הקדמה:

הימים הם ימי טירוף הדרכונים פוסט הקורונה, וגם אנחנו לקחנו בהם חלק. ברגע שגיליתי שצריך לחדש את הדרכון ישבתי כמו כולם במשך שעה שלמה בבוקר על התורים והצלחתי לתפוס תור 3 ימים קדימה. זמן ההנפקה לקח 5 שבועות ואז עוד כמה ימים חיכינו לדואר ויצא שהדרכון הגיע 5 ימים לפני המועד המתוכנן.

מונטנגרו כבר מזמן הייתה על הכוונת שלי, אבל איכשהו הטיסות אף פעם לא הסתדרו בתקופה שרציתי לטוס - או שלא היו טיסות ישירות, או שהטיסות היו באמצע שבוע כולל שבת (מה שפחות מתאים לי). הפעם הייתה סוף סוף הזדמנות ותפסתי אותה בשתי ידיים!

התאריכים יצאו על יום העצמאות שלהם (24.5) וביחד עם הסופ״ש (יום ראשון) יצא ש3 ימים מהטיול, ראשון עד שלישי, כל החנויות והסופרים היו סגורים ומושבתים.

פרטים טכניים:

קורונה:

נכון לכתיבת שורות אלו, מונטנגרו פתוחה לתיירים באופן חופשי. לא נדרשנו לעשות בדיקות לפני הטיול, וגם לא בחזור כי חזרנו אחרי ה22.5.

אין שום הגבלות קורונה במדינה ולא תראו אפילו אדם אחד עם מסיכה. בטיסה הלוך עוד הייתה חובת עטיית מסיכה, אבל בחזור היא כבר בוטלה.

אפשר לומר שמתחילים להריח שוב את הנורמליות, נקווה שימשיך כך.

טיסות:

למזלנו דווקא בגלל העיכוב הצלחנו לסגור טיסות של הרגע האחרון במחיר מאוד אטרקטיבי דרך חוליו. טיסות של ישראייר - הלוך בראשון בבוקר וחזרה בחמישי בבוקר (כן, פיספסנו יום אבל זה מה שהיה) כולל מזוודות במחיר של 750 ש״ח לאדם!!!

הטיסות בסך הכל היו בסדר גמור. הגענו ליעדנו בזמן. חסרונות - המטוס קצת צפוף, אוכל ושתייה בתשלום ואין הושבה וצ׳ק אין מראש.

רכב:

שכרנו דרך אופרן מאנטרפרייס. נציג חיכה לנו עם שלט של החברה מחוץ לשדה והלכנו ביחד לחניון הקטן שנמצא דקה הליכה משם. קיבלנו רכב סקודה רפיד לא הכי חדש ועם הרבה שריטות ומכות. עברנו עם הנציג על הרכב והקפדנו שהכל יהיה רשום.

קראתי לפני כן ביקורות על כאלו שקיבלו את הרכב עם WiFi וגם שמעתי נציג מחברה אחרת אומר ללקוח שהוסיפו לו כבר WiFi לרכב, אז שאלתי את הנציג והוא אמר שאין אצלנו ברכב, אבל אנחנו יכולות לרכוש את התוספת בעלות של 42 יורו.

הסכמנו למרות העלות הגבוהה יחסית, כי לא היה לנו כוח להתעסק עם קניית סים.

בחזור החזרנו את הרכב בשעה 8:00 בבוקר (שימו לב שהם לא פתוחים לפני). במהלך הטיול היה לנו כנראה פנצ’ר בגלגל, לא ראינו נזק בצמיג, אבל האוויר ירד. הנציג אמר שהם יבדקו את זה ואנחנו לא נחוייב על כך. אז סך הכל השירות היה אדיב וטוב, רק היה נחמד אם הרכבים היו במצב יותר חדש - אפילו חיישני רוורס לא היו.

לינות:

היו לרשותינו 4 ימים מלאים נטו שאותם בחרנו להעביר בטבע של מונטנגרו. בגלל המרחקים, הטיול היה טיול מתגלגל ולכן עברנו בכל יום מקום לינה.

לינה ראשונה - באזור קצת פחות מתויר (לפחות ע״י ישראלים) - הדירות של אמה בעיירה פלאב.

דירה מרווחת, מאובזרת ומהממת, עם נוף מדהים לאגם פלאב. נהננו מאוד. מומלץ!

לינה שניה - בז׳בליאק - דירות קאסה די פינו.

קיבלנו חדר יותר בסגנון של בית מלון. כולל ארוחת בוקר. הכל היה חדיש ויפה, הצוות נעים וקיבלנו מהם הרבה טיפים על טיולים באזור. חיסרון יחיד מבחינתי זה שהוואיפי לא תיפקד כל-כך טוב. גם המחיר היה גבוה ביחס לדירות האחרות.

לינה שלישית - בפלוז׳ין - דירת קזבלנקה צמוד לנהר פיבה. דירה מדהימה! מאובזרת בכל טוב, נקייה, מעוצבת מקסים, ריח נעים בכל הדירה, בעל בית חמוד שתקשר איתנו בוואטסאפ באנגלית טובה ועזר לנו עם המזוודות גם בהגעה וגם בעזיבה (הדירה בקומה השלישית). גם הדירה הזו מומלצת מאוד בעיניי!

לינה רביעית - בקוטור - דירות יובנוביץ׳. הדירה הזו הייתה הכי פחות מוצלחת לדעתי. בהתחלה רציתי בכלל מקום אחר, אבל עד שהגיע הדרכון הוא כבר נתפס. בסך הכל היא נותנת מענה למי שצריך משהו פשוט ויש נוף נהדר למפרץ קוטור וחניה מרווחת, אבל הריהוט היה מיושן, הוואיפי עבד טוב רק בסלון. חדר השינה, המקלחת והמטבח היו מאוד צפופים. מזל שזה היה רק ללילה אחד.

ניווט:

בכבישים ניווטתי באמצעות גוגל מפות שתיפקד מעולה!!! ווייז ואפליקציית here we go שאני אוהבת לא תפקדו טוב. ניתן להוריד את המפות מראש ולנווט אופליין ללא צורך באינטרנט. במקרה הזה היה לנו את הוואיפי ברכב ככה שניווטנו רגיל.

במסלולים הרגליים ניווטתי באמצעות אפליקציית mapy.cz לאחר שהורדתי מראש את המפות של מונטנגרו והשתמשתי בה אופליין. ממליצה מאוד!

נהיגה וכבישים:

הכבישים במונטנגרו יכולים להיות מאוד מאתגרים! כל הכבישים שנסענו בהם בטיול היו סלולים, אך חלקם היו במצב טוב יותר וחלקם פחות. מן הסתם, הכבישים הראשיים יותר היו מתוחזקים וטובים, והכבישים ההרריים והצדדיים קצת פחות. הכבישים ההרריים לא מומלצים לבעלי לב חלש - כלומר, לאלו שאינם מורגלים. עצירות בצד הדרך בד״כ על אבני חצץ ולא כביש סלול (גם בתצפיות המסודרות). בכבישים המהירים המהירות המקסימלית היא 80 קמ״ש, בכבישים בינעירוניים כ60 קמ״ש ובעיירות 40-50 קמ״ש. שימו לב, נתקלנו בערך 5-6 פעמים בשוטרים שארבו לנהגים שנהגו במהירות גבוהה. בכל מקרה, רוב הזמן הדרך הפיתולית לא מאפשרת לעבור את המהירות גם ככה. רוב הנהגים די סבלניים, מדי פעם היו עקיפות אבל לא משהו מסוכן. בכבישים המפותלים הם כן נסעו קצת מהר, כנראה כי הם מכירים את הכבישים, אז כאן צריך זהירות יתרה.

דבר נוסף, חובה להדליק אורות במשך כל הזמן במונטנגרו.

מזג אוויר:

באזור קולאשין ודרומה עד החופים היה מזג אוויר חם. בצפון היה נעים יותר, לעיתים טיפה קריר. לבשנו קייצי עם ג׳קט מעל במקרה הצורך. רוב הזמן הייתה שמש למעט יום אחד שירד גשם לפרקים, אבל לא הרגשנו כל-כך כי היינו בין העצים. המעלות נעו בין 19 בצפון ל30 בפודגוריצה. מבחינת מראות העונה, האביב סיפק לנו זרימות מרשימות בנהרות ובמפלים וגם קצת שלג בהרים.

תכנון מסלול: את המסלול בניתי לפי קצת סיפורים בלמטייל, קצת חיפוש באינטרנט ובעיקר הרבה שיטוטים בגוגל מפות. כך הגעתי לאזור שאני באופן אישי הכי אהבתי בטיול הזה והוא דווקא קצת פחות מוכר לתייר הישראלי (או בכלל), וחבל כי הוא מדהים!! ממש השוויץ של מונטנגרו. המסלול עצמו: יום א׳ 22.5:

קניון מרטביצה, עמק Grebaje בפארק הלאומי פרוקלטיה.

לאחר הנחיתה ואיסוף הרכב, יצאנו בסביבות 11:30 לעבר היעד הראשון שלנו בטיול זה - קניון מרטביצה Mrtvica Canyon. בהתחלה הפעלתי את אפליקציית here we go בשביל הניווט, אך לאחר שהיא העלתה אותי לתוך הרחובות הצרים של העיירה בודווה וסיבכה אותי ברוורסים מיותרים וכמעט התקף לב, אמרתי לה 'שלום' לכל הטיול ומכאן והלאה השתמשתי רק בגוגל מפות הנהדרת. ניווטנו בהתחלה לנקודה שנקראת בגוגל מפות Mrtvica Canyon, פנינו שמאלה לתוך כביש צר שכולו חופת עלים בירוק עז. מקסים ממש. ככל שהתקדמנו, הבנו שזה לא המקום עליו קראתי בהסברים ולכן הסתובבנו חזרה לכביש הראשי והפעם ניווטנו לנקודה הזו בגוגל מפות (42.7195154, 19.3685557). שם יש שדה פתוח שאפשר לחנות בו.

ממה שאני קראתי, זהו שטח פרטי ובעל המקום ניגש ומבקש תשלום עבור החניה של 3 יורו +-.

כשאנחנו היינו שם לא ניגש אלינו אף אחד והיו עוד רכבים בשדה. אם לא מעוניינים לשלם, אפשר לחזור קצת אחורה ולמצוא חניה בשולי הדרך ממנה הגעתם, אבל לחזור לשדה אח״כ כי מכאן מתחיל המסלול.

המסלול עובר דרך השיחים לאורך נהר מרטביצה, בסימון אדום (כמעט כל המסלולים שראיתי במונטנגרו הם בסימון אדום). אם לא חם מדי, עדיף ללבוש ארוך כדי לא להישרט, אבל אפשר גם ללכת בזהירות.

באופן כללי, המסלול די ארוך, כ6 ק״מ לכיוון עד למקום שנקרא ״באר המשאלות״, ומומלץ להקדיש לו כחצי יום עד יום שלם. מפאת הזמן, אנחנו הלכנו רק כחצי שעה עד לגשר דניאלוב וחזרה.

המסלול מקסים! מוצל ברובו והמים בצבע טורקיז בוהק! מיד אחרי הגשר (עדיין מצד ימין של הנהר) יש כמה מפלונים חמודים, ואז המסלול מתחיל לטפס לגובה. אנחנו כאמור, חזרנו מכאן חזרה.

כשהסתכלתי על המפה, ראיתי שבדיעבד אם היינו ממשיכות בכביש הירוק והצר שנכנסנו אליו בהתחלה, היינו מגיעות לחניה שקרובה מאוד לגשר מצידו השני של הנהר. ניתן לראות את זה במפה באפליקציית Mapy.cz. כניסה: חינם. חניה: חינם.

משם המשכנו למקום שהכי ציפיתי לו הטיול הזה - אזור Prokletije National Park. האזור לא נמצא על המסלול המוכר והקצת ״חרוש״ של המטיילים, ולרוב מגיעים אליו יותר מטיילים שבאים לטרק בהרים, אבל יש שם שלל מסלולים ונופים מדהימים שמתאימים לכולם. נסענו בכביש M9 מקולאשין לכיוון Plav - כביש צר ומפותל, סלול אך קצת משובש לעיתים, לא משהו נורא בכל אופן. הנסיעה ארכה כשעתיים וחצי והייתה מקסימה ביופיה הפשוט בין העיירות הקטנטנות.

מפלאב נסענו לעמק Grebaje. הנוף שנגלה לנו היה עוצר נשימה!

מרחוק כבר ראינו את האלפים הדינריים - ההרים המחודדים עם השלג המבצבץ, וככל שהתקרבנו נחשפנו לעוד ועוד פיסות מההרים והנוף הדרמטי של השמורה.

שדות פורחים בצהוב ומים זורמים בנחל הזכירו לנו את שוויץ היפה.

הכביש סלול עד שמגיעים אל הקטונים (בקתות), שם אפשר להשאיר את הרכב על הדשא בצידי הדרך.

קראתי איפשהו שכניסה לשמורה עולה יורו 1 לאדם, ו3 יורו נוספים עבור האפשרות לקמפינג בשמורה. כשאנחנו היינו שם לא ראינו שום עמדת תשלום, ואף אחד לא ניגש אלינו בנדון, אבל אולי זה בגלל שהגענו כבר ממש לקראת שקיעה. בעלי הקטונים ישמחו לתת טיפים על המסלולים באזור, ולמי שאין בעיה עם לינה במקום בסיסי, זו יכולה להיות ממש חוויה ללון עמוק בחיק הטבע הפסטורלי. הבוקר ללא ספק יהיה נעים יותר. לצערנו, הגענו מאוחר ולכן רק צילמנו כמה תמונות והתקדמנו אל הלינה שלנו בעיירה פלאב.

אפילו לא הספקנו להגיע אל האגם העונתי שבהמשך העמק.

אם תשאלו אותי, זו ההחמצה הכי גדולה שלי בטיול, שלא הספקתי לחקור את המקום יותר לעומק.

בהתחלה עוד חשבנו לחזור לשם בבוקר, אבל היו עוד כל-כך הרבה מקומות לראות שבסוף החלטנו לוותר.

למטרקים שבינינו, יש שם פסגות הרים עם נוף משגע כמו Taljanka ו-Karanfili, רק שימו לב שמזג האוויר בפסגות יכול להיות קצת משוגע. כניסה: יתכן בתשלום יורו לאדם. חניה: חינם.

יום ב׳ 23.5:

עמק ropojana, אגם ביוגראד , מפלי טארה, גשר טארה.

קמנו מוקדם ליום קצת גשום. הבוקר תוכנן מראש טיול בעמק השני באזור - עמק Ropojana. גם העמק הזה, כמו קודמו, קסום ומשגע!!! הנופים אמנם היו קצת פחות דרמטיים מאשר אתמול, אבל על כך פיצה נהר Grlja שזרם לכל אורכו.

תרגישו חופשי, כמונו, ללכת לאיבוד במקום הנפלא הזה. כביש סלול מוביל עד לחניה גדולה במקום שנקרא בגוגל מפות Gërla Canyon. שם אפשר לצפות במפל השוצף לצד המסעדה (שלא הייתה פעילה באותו זמן).

משם המשכנו בהליכה אל עבר מקום שנקרא ״העין הכחולה״. הליכה של כ1.5 ק״מ לכיוון בשביל עפר די נוח. לבעלי רכבי 4x4, ניתן לעשות זאת גם בנסיעה. הדרך עצמה הייתה פסטורלית ויפהפייה. גם העובדה שהיינו שם די לבד תרמה לשקט והרוגע. בדרך קצת טיפטף, אך לא משהו רציני בכלל.

כשהגענו לעין הכחולה, מילאה אותנו התרגשות. מפלונים זרמו מכל עבר, ובאמצע הבריכה היה ניתן לראות את הצבע הכחול עמוק בצורת אליפסה - העין הכחולה.

בילינו שם כחצי שעה של צילומים, תוך כדי שרסיסי המפל משירים לעברנו בריזה קפואה. לאחר מכן חזרנו לחניה ואכלנו ארוחת בוקר בשולחנות הפיקניק שלצד הנהר. בשלב זה התחילו להגיע קצת אנשים. נפרדנו מהעמק והמשכנו ליעד הבא שלנו. כניסה: חינם. חניה: חינם.

היעד הבא היה אגם ביוגראד בשמורת ביוגראדסקה גורה. יעד מוכר ומתוייר.

נסענו על כביש E65 המתוחזק ברמה טובה עד המחסום בכניסה לשמורה.

משלמים 3 יורו לאדם ואז נוסעים כמה דקות בכביש מפותל לאגם.

האגם מהמם וההקפה שלו לוקחת כשעה וחצי. בדיוק כשהתחלנו את המסלול התחיל לטפטף.

הספקנו לחזור לרכב לקחת את המטריות וזו התבררה כהחלטה טובה מאוד, שכן בהמשך הגשם התחזק ואף נראו ונשמעו ברקים ורעמים.

למזלנו, את רוב הגשם בלמו העצים, לכן אפשר לומר שהמסלול מתאים גם בימים גשומים.

המסלול אינו קשה, אך קחו בחשבון הרבה אבנים ושורשי עצים בדרך.

אה, וגם קרפדות שמקפצות בין הרגליים בלי הבחנה. בקיצור, מומלץ ושווה את כל 3 הק״מ שתצעדו. כניסה: 3 יורו לאדם. חניה: חינם.

משם המשכנו על כביש P4 אל עבר העיירה Žabljak. בדרך עשינו שתי עצירות. הראשונה בנקודה שנקראת בגוגל מפות Tara Spring Park. ליד המלון-מסעדה Ravnjak. מקום בו נהר הטארה זורם בשיא עוצמתו ונשפך במפלונים מרשימים. ישנו מסלול של כחצי שעה לכיוון, אך אנחנו ויתרנו מפאת הזמן ורק צילמנו כמה תמונות מהגשר.

כניסה: חינם.

חניה: חינם.

השנייה בגשר טארה.

כנראה בגלל יום העצמאות שלהם, מזג האוויר והשעה היחסית מאוחרת, הכל היה סגור ולא היו כמעט אנשים באזור כך שיכולנו לחנות לצד הגשר ללא בעיה.

בגשר אין מספיק מקום להולכי רגל אז שימו לב ותנהגו במשנה זהירות.

התצפיות מהגשר פשוט מעלפות, וביחד עם הערפל שנוצר ממזג האוויר נראה היה כאילו אנחנו בתוך אגדה. כניסה: חינם. חניה: חינם.

יום ג׳ 24.5: תצפית צ'ובראץ', האגם השחור, עמק סושיה, נהר פיבה.

קמנו מוקדם בבוקר, עשינו צ׳ק אאוט וביקשנו מפה של האזור. על הדרך קיבלנו גם המלצות וטיפים מועילים מפקידת הקבלה. נסענו לתצפית צ׳ובראץ׳ כי שמורת האגם השחור נפתחת רק בשעה 9:00.

בדרך נגלו לנו ההרים המושלגים והמרשימים של שמורת הדורמיטור.

הכביש סלול, אך קצת משובש. מדי פעם ראינו שאריות שלג בצידי הכביש.

הגענו אל החניה וטיפוס של דקה-שתיים על האבנים הוביל אותנו אל התצפית המוסדרת עם מעקות העץ.

ישנה אפשרות להמשיך בטיפוס, שלפי פקידת הקבלה אורך כחצי שעה (אבל בפועל לדעתי לוקח יותר), עד לנקודת התצפית הגבוהה יותר.

קראתי בתגובות שהיא יפה ושווה את המאמץ, לכן התחלנו בטיפוס. הדרך סלעית ולא נוחה ולפי האפליקציה ראיתי שעברנו רק שליש מהדרך ברבע שעה, אז החלטנו לוותר כי חיכה לנו עוד יום עמוס. התצפית יפה סך הכל, מי שדחוק בזמן יכול לדעתי לוותר עליה.

בדיעבד הצטערתי שלא עשינו משהו אחר בבוקר, שיסתדר יותר עם כיוון הנסיעה. כניסה: חינם. חניה: חינם.

חזרנו בחזרה לז׳בליאק ונסענו אל האגם השחור בשמורת דורמיטור.

קיבלנו אזהרות מראש שהמפלים בעונה הזו זורמים ולא ניתן להשלים את ההקפה של האגם מבלי להירטב. חנינו בכניסה ושילמנו. מהחניה יש עוד הליכה של כ5-7 דקות על כביש אספלט עד שמגיעים לאגם עצמו (אגב, ראיתי אח״כ במפה חניה קרובה יותר).

האגם בצבע כחול טורקיז מהמם והוא מאוד פופולרי.

התחלנו להקיף את האגם מצד ימין ובהמלצת פקידת הקבלה, הגענו לנקודת תצפית יפה בדרך שבין שני האגמים, ממנה רואים את האגם והמפלים הזורמים אליו.

לפי המפה, נראה שמי שלא רוצה להירטב, יכול להסתפק בהקפה הקטנה יותר.

אנחנו תיכננו להגיע עד למפלים ואז לחזור ולעשות את ההקפה הקטנה, אבל היצר ההרפתקני שבי החליט לעבור דרך המפלים. ספרתי כ5-6 מפלים. כולם עבירים, אך אחד מהם קצת מאתגר כי הסלעים בו יותר גדולים והזרם קצת יותר חזק - מה שאומר שנרטבנו בו יותר.

המים הם מי הפשרת שלגים ולכן הם קרים בצורה לא נעימה. במפל הראשון היינו זהירות ועשינו אותו לאט. השהייה היחסית ארוכה במים הקפואים גרמה לי לכאבים שלא ניתן להסביר במילים בכפות הרגליים.

הייתי חייבת לחמם אותם לפני שיכולנו להמשיך במסלול.

את שאר המפלים עברנו מהר יותר ולכן הקור היה נסבל יותר. סך כל המסלול לקח לנו כ4 שעות. כניסה: 3 יורו לאדם. חניה: 2 יורו.

אחרי השמורה התכנון היה לנסוע בכביש P14 הנופי אל העיירה פלוז׳ין. כבר מהבית ידעתי שיתכן כי הכביש יהיה עדיין סגור בגלל השלג, והכנתי מסלול נסיעה חלופי. פקידת הקבלה אישרה שעדיין עובדים על פינוי הכביש ושהדרך החלופית פתוחה, אז נסענו במסלול הזה שגם הוא נופי ועצרנו בנקודות התצפית היפות שבדרך. הכביש סלול, אך צר מאוד ואם בא רכב ממול צריך לתמרן. בחלק מסוים (לא ארוך במיוחד), הכביש עובר ממש על צלע ההר כשמהצד השני יש תהום. אבל הנופים, וואו, בטוחה שהם לא נופלים מכביש P14 המפורסם יותר. עצירה ראשונה - מסעדת Momčilov Grad. המסעדה סגורה, אבל יש ממנה נוף יפה על ההרים והעיירות שמתחת.

עצירה שנייה - Vidikovac Kanjon Tare / Viewpoint Tara Canyon. תצפית נחמדה (לא יותר מזה) על קניון הטארה. שימו לב, העצירה בכביש על צלע ההר ויש פינה קטנה לעצירה.

עצירה שלישית + רביעית - תצפית על Sušičko jezero. תצפיות יפות על האגם. לא לפספס את העצירה ליד הספסל.

עצירה חמישית - Vidikovac kanjon Susice. תצפית מרשימה על נהר וקניון סושיה. אפשרות להפסקת אוכל במקום.

בשלב הזה נדלקה לנו נורה בלוח המחוונים שיש לבדוק את הגלגל הימני הקדמי. עצרנו והסתכלנו עליו, אבל לא ראינו משהו מיוחד אז חשבתי שפשוט ירד קצת לחץ האוויר בגלגל ותיכננתי לעצור בתחנת הדלק הראשונה שנפגוש. המשכנו לעיירה Trsa בכביש יפהפה שהתחבר אח״כ לכביש P14. כביש P14 היה חסום בגלל השלג במעבר Sedlo, כלומר היה אפשר לנסוע בשני צידי הכביש עד לנקודה זו, אבל הכביש צר ולכן צריך למצוא נקודה נוחה להסתובב חזרה.

בכל מקרה, אנחנו המשכנו בכביש לכיוון פלוז׳ין ולא לכיוון המעבר החסום.

נסיעה לא ארוכה הובילה אותנו אל החלק שהכי ציפיתי לו בכביש P14 ממילא - התצפיות על נהר Piva. כשקראתי ביקורות על הכביש קצת חששתי מהנסיעה, בעיקר מהמנהרות, אבל היה די בסדר והמנהרות די מרווחות. עצרתי בפחות תצפיות משרציתי, כי העצירות על אבני חצץ וחששנו מהצמיג.

בערך תוך רבע שעה כבר היינו למטה ואחרי שחצינו את גשר נהר פיבה, עצרנו בתחנת הדלק.

הצמיג כבר איבד הרבה אוויר, ולמזלנו עצרנו בזמן, לפני שנגרם נזק בלתי הפיך לגלגל.

ניסינו למלא אוויר, אבל שמענו שהוא ״בורח״. בעזרת אנשים טובים, התקשרתי לחברת ההשכרה ונאמר לנו שאנחנו צריכות להחליף לגלגל הרזרבי, איתו אנחנו יכולות לנסוע עד סוף ההשכרה.

העובדים בתחנת הדלק עזרו לנו עם החלפת הגלגל, בלי אנגלית ואפילו לא הסכימו לקבל תשלום!

כבר אמרתי שהמונטנגרים מאוד נחמדים?! השעה הייתה כבר קצת מאוחרת, אבל בכל זאת רציתי לעשות את המסלול הרגלי שתיכננתי - תצפית על אגם פיבה והעיירה פלוז׳ין השוכנת לחופו. מהתמונות התצפית נראית נהדרת!

בגוגל מפות המקום נקרא Vidikovac/Viewpoint Zarisnik.

קראתי שהמסלול מתחיל מהכניסה לעיירה, אורך כחצי שעה לכיוון ולא מצריך כושר פיזי מיוחד.

חשבתי לקצר קצת את המסלול ולעלות עם הרכב ל-Seoca ומשם להמשיך רגלית.

בדיוק כשרצינו לפנות לכביש המוביל לשם, נעמדו שם משאית וניידת משטרה וחסמו את הגישה.

החלטנו לוותר בצער, הסתובבנו ונסענו לדירה שלנו.

הדירה הייתה על שפת האגם, אז ירדנו למטה וישבנו על הספסלים שבמקום וצפינו בשקיעה.

יום ד׳ 25.5:

אגם סלאנו, קניון בפודגוריצה, מפלי הניאגרה, אגם סקאדר, פארק לובצ'ן, קוטור סרפנטינה. היום הזה היה נטול מסלולים, אלא רק מסלול רכוב עם עצירות לתצפיות וצילומים (וגם קניון, אבל זה לא באמת נחשב כי לא היה שום דבר לקנות). התחלנו בנסיעה דרומה מפלוז׳ין אל עיר הבירה פודגוריצה. בדרך עצרנו לתצפית על אגם סלאנו המיוחד. האיים שמקשטים את המים הם תענוג לעיניים. התצפית יפה והסטייה מהדרך היא די זניחה.

אם אתם לא לחוצים בזמן, ממליצה. כניסה: - חניה: חינם.

העצירה הבאה הייתה בקניון דלתא סיטי בפודגוריצה. קניון חביב סך הכל, אבל הרבה מציאות אין שם. כניסה: - חניה: 0.5 יורו לכל שעה. המשכנו אל מפלי הניאגרה. בעונה הזו הזרימה עדיין טובה וחזקה. המים בצבע טורקיז מדהים. ראינו שלט גדול שרשום עליו ניאגרה, אז ירדנו לשם עם הרכב. החניה שם הייתה מסודרת, ואז הסתבר שזו כניסה למסעדה. מה שהיה צריך לעשות זה להמשיך עוד קצת עם הכביש ובצד שמאל יש חניה קטנה בשול. משם יש מדרגות שיורדות למפלים. נהננו מהליכה קצרה על הסלעים, כשבכל פעם נגלו לנו עוד ועוד מפלונים חמודים. זמן השהייה תלוי בכם ויכול לנוע בין 5 דקות לשעה (ואולי אפילו יותר). כניסה: חינם. חניה: חינם.

מכאן התחלנו בנסיעה אל אגם סקאדר. ויתרנו על השיט כי אנחנו פחות בעניין וגם לא הייתה לנו שעה להקדיש לזה. חצינו את הגשר ומיד אח״כ פנינו ימינה אל כביש צר ומפותל שמטפס על ההר וממנו יש תצפיות יפות על האגם. הכביש קצת מאתגר, אבל מאוד יפה ושווה את הנסיעה. עצרנו לצלם בכמה מקומות. באחד המקומות הייתה מסעדה שצופה על הנוף המדהים ומודה שברגע הזה קצת קינאתי באנשים שישבו שם ואני מטעמי כשרות לא יכולה. התצפית האחרונה על האגם שעצרנו בה, היא תצפית מאוד מוכרת - תצפית פאבלובה סטרנה. תצפית בהחלט יפה ואפשר להסתפק בה אם לא רוצים לנסוע בכל הכביש.

מהתצפית הזו התחלנו בנסיעה לעבר קוטור דרך העיירה המקסימה צטיניה, הפארק הלאומי לובצ׳ן וכביש הסרפנטינה - ממנו היו תצפיות מהממות על המפרץ והעיירות שלחופו. עצרנו שוב בכמה תצפיות בדרך. גם כאן הייתה מסעדה שצופה לנוף משגע של המפרץ!!! הכביש מאוד מפותל ובניגוד לשאר הכבישים שנסענו בהם, הוא קצת יותר עמוס, לכן צריך ממש להיזהר בסיבובים כשבא רכב ממול. המשכנו בנסיעה עד לדירה שלנו על חוף קוטור ועשינו הכנות אחרונות לקראת הטיסה למחרת.

יום ה׳ 26.5: התארגנו ויצאנו לסיבוב רגלי לצד החוף. השמש התחילה להפציע אך עדיין הייתה בחציה מוסתרת מאחורי ההרים. דווקא כשהראות השתפרה, התחלנו בנסיעה לשדה.

הטיסה שלנו תוכננה ל11:00 בבוקר והיינו לחוצות להגיע לשדה ולהחזיר את הרכב בזמן, כי חששנו שבעקבות הבעיה בצמיג יהיו עיכובים. בדיעבד זה היה מיותר ויכולנו לטייל בשקט עוד חצי שעה-שעה. סוכנויות הרכבים פותחים רק בשעה 8:00 והתהליך היה מהיר ולקח כ5–10 דקות. גם השדה בטיבת כל-כך קטן שכל תהליך הצ׳ק אין והבידוק עובר ממש מהר. לסיכום, מונטנגרו מדינה מהממת ביופיה! הרים ואגמים מכל עבר. הכבישים בהרים מצריכים קצת מיומנות וחלקם לא לבעלי לב חלש, אבל סך הכל לא היה כל-כך גרוע כפי שציפיתי מקריאת הביקורות. המונטנגרים נעימים ונחמדים וישמחו לעזור, גם אם הם לא יודעים אנגלית. אגב, השפה שלהם נשמעת קצת כאילו הם כועסים אז אל תבהלו. היו לנו 4 ימי טיול מלאים, אך לדעתי כדי למצות כמו שצריך את המדינה הזו צריך לפחות עוד 3 ימים. עוד יום אחד הייתי מבלה בעמק Grebaje ויומיים בחופים באזור בודווה. אך עם זאת, היה טיול מדהים ויש לי הרגשה שאחזור להשלמות מהר יותר ממה שחשבתי :).